צא דיבוק.

לחיי הרגעים האלה שאתה נמצא לבד

שאתה מביט לצדדים ולצידך אין אף אחד

לחיי אותו רגע שכבר אין כוח להיות צודק

ולחיי אותם הרגעים שעולה לך הספק

לחי המלאך ולחיי השד

שיושבים לי על הכתף

הוא מצד אחד וההוא מצד אחר

וכופים אליי להשתתף

לחיי אלוהים שבשמיים 

והשטן שמתחתינו

והמוות שנמצא בין השתיים

ואוסף את נשמותינו

ולחיי נשמת האדם

שכמו השחר מהאופק תקרוץ

שכוחה הוא כלהבה עקובה מדם

ולמראית עין היא רק ניצוץ

                                                                                          שלכם

                                                                                                 ISAH

''צא דיבוק צא !!''

''די כבר !''

''שתוק !''

אין בנאדם שלא יצא לו לצעוק את זה לעצמו,כל אחד בדרכו שלו,אבל המסר היה ברור...

לכו מפה.

הטוב שבתוכנו היה מתעמת עם השדים הפנימיים שלנו ואנחנו היינו שם באמצע קשובים לויכוח ולא ממש יודעים מה לעשות.

וכל מה שרצינו, היה קצת שקט מהשתיים האלה שקדחו לנו במוח בלי הפסקה

או שה''נאורים'' מבינינו התחננו שייתפנה מקום על הכתף וישאר רק המלאך

פחות כובד פיזי על הכתף וגם דרך מלך שנמשכת לנצח,מי צריך יותר מזה ?

אז זהו,שלא.

אנשים מתבלבלים וחושבים שהשד הוא נזק וצריך לעשות הכל כדי להעלים אותו

השד שלנו,הוא יצר.

השד שלנו הוא כוח מאזן שזורע את הטעויות והמחסומים  שאנחנו לומדים מהם.

השד הזה הוא הלהב שמלטש אותנו,אבני חצץ חסרות ערך והופך אותנו ליהלומים:נוצצים כמו כוכבים ובעלי כוח שאין שני לו.

אז אני אומר...

''שד שחור משחור, מודה לך מקרב לב

שליח השאול,אותך אני אוהב

אתה טיפת ההגיון בים גדול ורגשי

שד שלי,אתה היצר,העושה אותי אנושי''

                                                                                                                                שלכם,

                                                                                                                                          איסה (ISAH)