רגע, מה?

אני חייבת להפסיק לישון כשיש אור, ואני צריכה להתחיל ללמוד לתיאוריה. או וול. 

קצת עדכונים מהימים האחרונים:

אני לא יוצאת להדריך במחנה העפלה בסוף כי לא נרשמו מספיק חניכים שלי כדי שאצא, שזה בסדר גמור כי גם ככה לא היה לי יותר מידי כוח לזה. התאהבתי במאקלמור, כן ההוא ששר את thrip shop. הוא בנאדם ממש טוב ואני אוהבת את מה שמייצג. השירים שלו אומרים כל כך הרבה ולכולם יש איזשהו מסר. אני אוהבת את זה שהוא מודה בטעויות שלו בשירים ושהוא עצמאי, ככה שהמוזיקה שלו ומה שהוא עושה זה מאה אחוז הוא בלי התערבות של מפיקים או אנשים לא קשורים. אני נהנת לשמוע את זה, שזה מפתיע כי ממתי אני אוהבת לשמוע ראפ? הפתעתי את עצמי. בנדוד שלי מתארח אצלנו, הוא בא מאמריקה לטיול של תגלית ונשאר אצלנו עוד קצת. אני ממש רוצה להיות איתו אבל מחר ידיד שלי שלא ראיתי מלאא זמן רוצה שניפגש ונכין אוכל או משהו כזה, ואני ממש רוצה ללכת אבל לא נראלי שאני אוכל בגלל שאני בזמן דביקי עם המשפחה. חבל לי ממש, כי אני יודעת שזה מסוג האירועים האלה שאם אתה מפספס אותם הם לא יקרו שנית כנראה לעולם. כמו.. לקבל שטר של שתי דולר מחברים של בנדוד שלך בארהב, לשבת איתם ולראות אותם מעשנים חשיש מול הפנים שלך. (לא ניסיתי. לא הציעו, לא ביקשתי, לא מתאים)

אני תוהה אם אני אגיע לסוף החופש, אסתכל אחורה ותהיה לו משמעות. אני בפוזיציה מצוינת עכשיו מהבחינה הזאת, כי אני היחידה שיכולה לגרום לכך שלחופש הזה כן תהיה משמעות. נראה כבר. 

כמה זמן לא כתבתי שבא לי חבר? אז בא לי חבר. אני עדיין דובקת במחשבה הזאת שלי שכמה שאני אדבר על זה פחות זה יגיע יותר מהר. אז עכשיו כשהודעתי לעולם, אני אפסיק לדבר על זה. לפחות לעוד חודש מעכשיו. 

יש לי הרגשה מוזרה. מין בחילה כזאת באזור החזה, אולי כי אני עייפה. אולי כי בא לי שיהיה מחר. אבל עכשיו כבר מחר. עוד שעה אור ראשון שיכנס לי מבעד לתריס.

הבנתי את ההרגשה המוזרה אני חושבת.

אני צריכה חיבוק, חיבוק גדול, להרדם איתו.

שיט, אני מדברת בעקיפין על חבר. לא, לא, אני לא. גם חברה זה יהיה מצוין כרגע. או מישהו מהמשפחה. אתנחם בנחירות של בנדוד שלי שמגיעות אליי מהחדר השני.

Im loved.

לילה טוב.  

היי,

אני רוצה לנסח את דרך החיים שאני מאמינה בה, עקרון ברזל בחיים שלי. יש שיגידו שאני טובה מידי ותמימה מידי, אבל ככה זה.

אני מאמינה באהבת חינם. אני מאמינה שאם תעשה משהו טוב למישהו, הטוב יחזור אליך. אני מאמינה שאם תגרמו למישהו לחייך זה יגרום לך לחייך, ובכלל יעשה את החיים של כולנו טובים יותר.

עד עכשיו זה עבד, והקארמה שלי לא רעה, בלי עין הרע.

אף פעם לא נפגעתי. לא הוטרדתי מינית או כל הטרדה כלשהיא. אולי זה הקטע, אולי העולם לא השחית את הנשמה שלי עדיין. אבל העניין הוא, העניין הוא

שאני עדיין מאמינה באנשים. אני מאמינה בטוב.

ואני מזמינה אתכם להצטרף אליי.

לילה טוב.