עד נובמבר של השנה (עד היום) הייתי האחות המושלמת אפשר לומר.
אח שלי הגדול (מצד אבא - מתוסבך), נולד ב1.11.
אפשר לומר שאני לא בקשר טוב איתו, יותר נכון - לא בקשר איתו בכלל.
הוא תמיד שכח מהאחים שיש לו מצד אבא (אני ואח שלי) והדבר היחיד שעניין אותו זה הצד של אמא שלו.
נתתי לו לדרוך עליי, על אח שלי אבל יש גבול.. על אבא שלי? על אבא שלו?
זה מטריף אותי !!!
ביומולדת שלי באוגוסט הוא כתב לי בפייסבוק "SIS מזל טוב - איחולים בפלאפון..." ולא שלח אפילו אסמס.
לא כעסתי, קצת התאכזבתי. ידעתי שזה מה שיהיה ולא ציפיתי ליותר מידי.
אבל הייתי בטוחה שהוא לפחות ישלח SMS.
השנה החלטתי שאני אפילו לא אכתוב לו בפייסבוק ובטח שאני לא אתקשר כמו שאני עושה כל שנה.
לא מגיעה לו השיחת טלפון ממני, לא מגיע לו לשמוע את הקול שלי ואת הקושי שלי לדבר איתו.
אני יודעת שאם אני אתקשר או שאני אנתק לו אחרי שתיי שניות כי הדמעות חונקות אותי,
או שאני אצעק עליו בטירוף. לא מעניין אותי שזאת היומולדת שלו היום.
הוא ילמד בדרך הקשה...
ילד בן 28, כבר לא ילד - גבר!
אז הוא נשוי, אז מה? לא מגיע לנו היחס הזה, לא לי, לא לאח שלך ובטח שלא לאבא שנתן לך עולם ומלואו.
מאז ומתמיד החודש נפתח ביומולדת שלו ובעצבים שלי,
לא אוהבת את החודש הזה. שונאת את נובמבר....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-ADI-