בית חרושת לקטעים מטרידים

ילדה קטנה, מחייכת. מטיילת בשדרה ללא סוף.

השמיים העוטפים אותה שחורים משחור, האדמה עליה צועדת טובענית כחול, והעתיד אליה נשאבת מעורפל ואפור.

והילדה מחייכת. בראשה מחשבות טובות ובליבה אור, פניה פני מלאך ונפשה טהורה.

והילדה נזכרת. נזכרת בכל מה שחוותה ובכל מה שלא תחווה, היא נזכרת בדמעות, נזכרת בצרחות, בזעקות, בדם.

הילדה רואה מנגד עיניה ידים גדולות, שעירות, ידיים האוחזות בסכין ארוכה שנוטפת.

הילדה נזכרת בטיפות אדומות נופלות על שמלה לבנה.

הילדה כל הזמן חושבת. חושבת על פנים יפות, פנים מאושרות, חושבת על פנים הרוסות. פנים של אדם שאיבד את הכל.

הילדה חשה בדקירה חזקה בליבה. הילדה מתמוטטת. מתמוטטת מעול הרוע ומעול הטוב.

פניה צמודים לקרקע הרטובה, הסמיכה, החמה כדם. היא נושמת. 

היא מתרוממת.

היא מחייכת. 

וממשיכה לצעוד.