היום בבוקר קמתי לי בכיף מוקדם, הלכתי להיתלבש אבל לא הייתי בטוחה מה השעה אז יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון השעון הקרוב. התחלתי ללכת ופיתאום היה לי ממש קשה לראות, יכולתי ליראות במטושטש רק את המרכז של הכיוון אליו הסתכלתי. וחשבתי:"לא שוב.", מפני שלא ממש יכולתי לראות עברתי עם היד על דברים ו"מיששתי" את דרכי חזרה למיטה.
זה היה מפחיד, מפחיד ומוזר. זה קרה ליפניכן רק פעמיים, אחת כי לא היה לי מספיק סוכר בדם(ניסיתי לרדת במישקל ע"י כך שאני לא אוכל חטיפים ולא אשתה מתוק בחופש הגדול האחרון) והפעם השניה היתה לפני כמה שבועות, אחרי שהתיעוררתי באמצע הלילה והקאתי(רצתי לקיור והקאתי שוב ורק אז הצלחתי לקרוא לאמא שלי וחרי איזשהו שלב שנירדמתי בו ואז התעוררתי בבוקר היה לי קר ורעדתי).
אז רק לידע כללי, אני לא אנורקטית או בולמית, אני אוכלת רגיל ואני שונאת להקיא.
בפעמיים הקודמות שכל הסיפור הזה קרה הייתה סיבה. הפעם, בניגוד לפעמיים הקודמות, אכלתי רגיל, שתתי יותר ואכלתי גם מתוק. בגלל זה זה כ"כ מוזר, אמא שלי כבר הספיקה ליקבוע לי טור לרופא.
נ.ב: לפני יומיים המחנכת שלי, כשהלכתי קצת יותר מוקדם כי היה לי כאב ראש, אמרה שאני ניראת קצת חיוורת. גם אבא שלי הסכים.
דאמ. אני לא רוצה ליהיות שוב בבית חולים השנה(כמו שקרה בפעם הקודמת).
נ.ב2: הכותרת היא ביגלל שאתמול בערב אמא שלי קנתה לי אוזניות חדשות ועכשיו, אפילו לשמוע מוזיקה באוזניות של המחשב-שלא ניכנסות לאוזניים- אסור לי.
ולכל מי שחולה חוץ מימני,
תרגישו טוב.
Sunako-Chan
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sunako-Chan