לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.


The smile is a lie.

Avatarכינוי:  לילי הכותבת.

בת: 14





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2012

הספריה, תחרות כתיבה; שלב שלישי.


לכניסה לבלוג התחרות לחצו כאן.

מספר מילים בקטע: 299

המשימה: לבחור שיר ממספר שירים נתונים ולצרף לו שיר לבחירתי.

בהשראת שני השירים לכתוב קטע.

השירים:

♦ Coldplay - Paradise, הקליפ ביוטיוב, מילים.

♦ אפרת גוש - לראות את האור, הקליפ ביוטיוב, מילים.

הקשר בין שני השירים לדעתי הוא שבשניהם הדמות המרכזית חווה קשיים מסויימים,

ובדמיונה היא משיגה את הטוב, את גן העדן.
מקווה שתאהבי\תאהבו :)



גן העדן באור.

הם לא מפסיקים לרדוף אחרי. ואני רצה, אני רצה כמו שמעולם לא רצתי. ריאותיי בוערות וגרוני יבש לגמרי. עיניי דומעות, אני אפילו לא יודעת למה. אולי זה הכאב מהענפים השורטים את פרצופי וכפות רגליי היחפות הנחבלות מהאדמה הקשה. אולי זה הפחד, הפחד שכובל אותי ומאט את מהירותי. עצים גבוהים מקיפים אותי, כמו דמויות מאיימות מסיפור ישן. הם מטילים צללים על הכל, מסתירים לי את דרכי ומונעים ממני לראות בצלילות. וקומתי אינה גבוהה, הרי הנני רק ילדה. ילדה שמצפה ליותר מדי מהעולם, שבתמורה חובט עוד ענף בפרצופי כשאני שוקעת במחשבות במקום להתרכז בריצה.
ורק לרגע, רגע פעוט אחד, אני מצליחה לדמיין מקום אחר. שדה, שדה מלא פרחים בכל הצבעים, ועץ אלון עב גזע ומסועף ענפים. ואני יושבת שם, מתחת לגזע. ובחיקי ספר, על ברכיי יושב חתול רך פרווה. אושר מציף אותי, תחושה חמימה ומרגיעה. אני כמעט מצליחה לדמיין כיצד אני פורחת עם כל שאר הפרחים.
בחילה. בחילה וזעזוע מציפים אותי כשזרוע רודפיי נוגעת בכתפי. רעד קל מתפזר ברחבי גופי, ואני מאיצה וחומקת מזרועותיהם הלופתות והקרות. דמעות מטשטשות את שדה ראייתי, כל דמעה נראית לי כמפל מים. ואני מתנשפת חזק, וליבי מרקד כמו משוגע בחזי. דממה מעיקה מציפה אותי, שקט שבו נשמע רק קול התנשפותי. וגשם מציף אותי עכשיו עד שאני לא מסוגלת להבחין בין טיפותיו לזרם דמעותיי. ואני רטובה, וקר לי, כל שאיפה צורבת וכל נשיפה מחניקה.
אני מביטה מעלה, כלפי צמרות העצים. עם כל צעד מתגלה חלק גדול יותר של מסך החשכה הגדול שנקרא שמיים מבעד לעלים. כוכב ראשון, ואחריו שני ושלישי מופיעים ונראה שכמעט הגעתי. כמעט והצלחתי.
אבל אני נופלת, ואין בי הכוחות להתרומם בשנית. אני רק שוכבת שם ומתנשפת כמו מטורפת, כשהם מגיעים. רודפיי, אויביי. הכאב, הפחד, והעצב. כל אחד מהם בתורו משיג אותי, ואני מבינה שזה נגמר. הם הגיעו אליי, כן, כן. גם אותי הם השיגו.
גן העדן שלי חמק מבין ידיי, ממש שנייה לפני שהספקתי לראות את האור.

נכתב על ידי לילי הכותבת. , 27/5/2012 20:09  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



1,276
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , סיפורים , בלוגים בדיוניים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללילי הכותבת. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לילי הכותבת. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)