דמעות וגשם 
ממלאים את הסדקים במדרכה 
ומבין העננים הסמיכים
קשת מהוססת מציצה .
מנסים לשכוח , 
מנסים להמשיך
אך אי אפשר עוד
רוצים לוותר , ואת הכל להפסיק .
לעולם לא יחזור יותר חיוכה
מתחבא הוא מאחורי גופה
גוף צנום ,
טיפה חיוור 
גוף בו לעד לא תשוב שמחה .



ראיתי אותה מחייכת היום ... התגעגעתי לזה .
יום הולדת שמח , אהובה שלי 

שמתי לב שאמא לא התקשרה מאז חזרתי מבית הספר . עקצוצים קלים בבטן מבלבלים אותי במשמעותם , ואני מחליטה שזה סימן . אני לא יודעת אם טוב או לא . לא בינתיים לפחות .. קולה צרוד וחנוק , כמעט כמו שיש לה בבוקר או כשהיא חולה . בקושי מצליחה להוציא מילים מפיה . "קרה משהו ? איפה את ?" , אני שואלת אותה , מבולבלת מפשר קולה . "אני בבית החולים" .

כשהיא אמרה את אותו משפט , אני לא ידעתי איך להגיב . הלם . היא הייתה אישה כל כך מדהימה , זה לא הגיע לה . מתחרטת , על שלא התעקשתי לבקר אותה למרות לוח הזמנים הצפוף . מתחרטת על שלא סיפרתי לה יותר מחיי . הבטחתי לה שארקוד לה מתישהו . היא כל כך התרגשה מהריקוד שלי לפני שנתיים וחצי , בבת המצווה שלי , למרות שאני יודעת שהוא לא היה כזה יפה . היפ הופ זה לא הצד החזק שלי , ומעולם לא למדתי את זה . היא כל כך תמכה בי . עודדה אותי תמיד . והחיוך שלה ... לעולם לא ימחק לי מהראש . הסיפורים על גבורתה מימים עברו לעד יועברו מדור לדור . החיבוק החם המבשר לי את אהבתה , תמיד יישאר בזיכרון על בשרי . 

אני אוהבת אותך אידה , לעולם לא אשכח אותך ♥