אתמול השכבה עברה הבטחה בצופים . את האמת , לא היה כזה מיוחד . היה צפוי , מסריח מזיעה מכל התיזוזים שהמשה הזה עשה לנו , לא מלמד וסתם מעייף . שאלו אותי אם למדתי משהו חדש על השכבה מהערב הזה . עניתי כמעט מיד , שלא . הכל כרגיל . כל אחד בתחת של השני , מתעסק באגו שלו , מתרץ לאחרים ושופט את חבריו . כל הפרחות נואשות לתשומת לב נוספת . כל האחרות מחפשות איפה יוכלו להראות לעולם את הביקורת שלהן על האחרים . לא משהו חדש . 

באיזשהו שלב אמרו לנו לשבת במעגל , כל השכבה . מישהו אחד שואל , אומר , מעיר , מאיר למישהו אחר , והאחר מפנים ולא עונה , ומעביר שאלה אחרת למישהו אחר , וכך הלאה . זה לא הגיע אלי , כצפוי . "פלייז שמישהו ישאל אותי , משעמם לי" , היא אומרת לידי , מחפשת נואשות מישהו שיתייחס אליה . כל מי שפנה אליה רק אמר לה ביקורות והערות . במוחי עוברים משפטים שהייתי אומרת אם זה היה מגיע אלי . דברים שלא יצא לי לומר לאחרים . 

- אתה צריך לשים גבול לדברים . לצחוקים בכללי ולצחוקים שלך עלי . אתה כנראה לא יודע אבל זה פוגע בי אישית אחרי כמה זמן . "גבר" . "יש לך קוביות" . "כושית" . "גבר" . "גבר" . "גבר" . "אחי" . "כחולה" . זה לא נעים לי . אני סבלתי את ההקנטות האלה כל היסודי , וזה ממשיך לרדוף אותי גם פה .  דמאט , אני ילדה , אישה . יש לי ציצים ויש לי רגשות . 

- את צריכה להפתח אלי , ויותר מכך , את יכולה . תסמכי עלי . אני לא אוכל לעזור לך אם את נסגרת ככה בכל פעם כשמדברים על הנושא . התרחקנו מאז שנפתח אליך עולם הרזון , מאז שנהיית בדיכאון . אני כל כך רוצה לעזור לך , לעזור לך להחלים ולחזור למצב הקודם . את בן אדם כל כך טוב , מגיע לך טוב יותר . מגיע לך צחוק וחיוך , ואהבה וחום מאיתנו , ואיך נוכל לתת לך את זה כשאת סגורה כל כך ?

- את מבינה אותי כל כך , אני כל כך שמחה שיש לי אותך ..

- אתה , אל תדבר איתי . אתה וכל החברים שלך . בבקשה . בכל פעם כשאני מדברת אתכם אני חוזרת לילדה הזו שהייתה אלימה בצחוק ולקחתם את זה בתור אלימות של גברים . התקדמתי הלאה , נהייתי נערה . אני לא יכולה לחזור לימים האלה שקראתם לי "אחי" . זה פוגע ומעליב אותי . יש לי שם , תשתמשו בו . גם אם הוא ארוך מדי . בעצם , אל תשתמשו בו . פשוט .. אל תדברו איתי . גם אם אני מתגעגעת אליכם . 

- אני לא יודעת מה עובר עליך , את גם נהיית בדיכאון בזמן האחרון . תספרי , תשתפי , תשפכי את כל עול לבך בפנינו . עצוב לנו לראות אותך כך . אנחנו אוהבות את הילדה ההיא שתמיד צחקה ללא הפסקה . איפה היא ? מה קרה לה ?

- אני מבינה אותך כל כך .. את חושבת שאני מישהי אחרת , כמו כל השאר , אבל אני לא . אני כמוך . ההיא שתמיד נתקעת בקצה , שמרגישה שגם אם היא תעלם לזמן מה אף אחד לא ישים לב . אבל תביני שזה לא נכון . אני אשים לב . אני אוהבת אותך כל כך .. אני משתגעת פה מרוב געגועים אליך מאז שטסת למחנה ההוא , למרות שעבר רק שבוע וחצי . בשבילי זה מרגיש כמו נצח . את כזו חזקה . נפשית . זה מדהים אותי כל פעם מחדש .
אולי עוד לא שמעת כי את בחו"ל , אבל פרסמו את התוצאות של החלוקה .. את לא עברת לטרום סדנא ... כל כך עצוב לי , כי היה מגיע לך יותר משאר הפרחות האלה שלא יודעות לרקוד . את רוקדת יותר טוב ממני , איך זה שהמורים האלה לא רואים ? לא מגיע לך להשאר מאחורה . מגיע לך אור זרקורים .

- את יפה כל כך .. למה את לא מאמינה לי ? למה את ממשיכה במסע שיכנועים האלה על עצמך שאת שמנה או לא יפה מספיק ? השאלה שלי היא .. מספיק למה .. ? למי .. ? לחברה ? לסביבה ? לשאר הבנות ? כל מה שאני יודעת זה שאת יותר ממספיק יפה בשבילי . ובשביל כל השאר ? שימי עליהם זין , למרות שאני בטוחה שגם הם חושבים ככה .

יש עוד המון אנשים שהייתי רוצה לומר להם דברים , אבל ארוחת הצהריים קוראת לי מהקומה למטה .