מישהו זר עבר לידי בזמן שדיברנו שנינו , וכשהוא לא הסתכל , כשהוא היה עסוק בה , האיש הזר נתן לי אגרוף בבטן וסתם לי את הפה עם ידו במהירות לפני שצרחתי מכאב , ולחש באוזני לא לספר לאף אחד . אחרי כמה זמן של בלבול וכעס אני מרפה , ומגיעה להבנה שזה עדיף . זה הכי טוב . עדיף שאני אקבל את האגרוף בשקט בשקט בלי שידע ושיהיה מאושר , מאשר שלא ירגיש בנוח ממה שעמדתי לומר , ממה שהאגרוף מנע ממני לומר . כן .. זה עדיף . אני הרי בשבילו סתם ילדה קטנה . מה זה היה משנה אם הייתי אומרת . גם ככה זה לא היה הולך טוב . 
העיקר שהוא מאושר ..

למה הרשיתי לעצמי בכלל להתחיל לחבב אותו . סתומה . רק לפני חודש וחצי לבך נשבר , למה את מנסה לשבור אותו בכוח שוב ?
אני אומר לך למה . כי אני מתגעגעת לזה . לתחושה של לאהוב ולהיות נאהבת . לתחושה של החום בגופי כשהוא מחבק אותי , להרגיש כל תא בגופי רוטט , ולקבל את כאב הבטן מרוב הלחץ . אני מודה , אני מתגעגעת לזה . אבל אני לא יכולה למלא את הגעגוע הזה , כי משהו בי עוצר אותי . משהו לא גמור , משהו שמחכה שאני יסיים אותו , ואני לא יודעת מהו . אבל אני יודעת שהוא שם . 

ולפעמים , 
אני לא יכולה להרשות לעצמי לשאול מה היה קורה אם ,
כי אני יודעת שזה לא היה הולך טוב . 
ועכשיו אני רק משתדלת לא לחשוב על זה יותר מדי . לא לפוצץ לי את המוח ביותר מדי שטויות לא אפשריות .

לא שלמה עם הפוסט הזה . הוא חושף יותר מדי .