דמות . שזופה קצת מהלחיים ומטה . שפתון אדמדם מרוח על שפתיה היבשות . היא ללא בגדים , בוחנת את הפצעים שעברו עליה , מזיזה איברים , לבדוק עם יש פצע בלתי הפיך שנגרם . היא מסובבת את פרקי הידיים לאט לאט , קדימה ואחורה לסירוגין . נשמעה חריקה מכיוונם . אנקת כאב יצאה מפיה של הדמות , לא חזקה מדי , רק שלא ישמעו מבעד לדלת . היא מיישרת את מרפק יד שמאל , ולאחר מכן את ימין , וממבטה רואים שמרפק שמאל יותר כואב . היא מעבירה אצבעות מאחורי צווארה התפוס , ומחליקה אותן לכיוון הצלעות , לוחצת עליהן קלות משני הצדדים . עוד אנקת כאב אך קולה נשבר וצרוד מעייפות . היא מנסה להרים את ברך ימין , אך לוקח לה זמן עד שהברך מגיעה למעלה . היא עוצרת ומפילה במגושם את הברך , ומיד מתכופפת ברגע שהיא מסיתה את עינייה לברך שמאל , בוהה ומעבירה אצבעות לשניות אחדות בסימן האדום שנראה כי גדל מהיום הקודם , ונעשה יותר כהה . היא מתיישרת ובוהה בעצמה במראה , עמוק לתוך העיניים . היא רואה בעינייה סבל . לא , זה לא סבל . זה כאב , ותשישות . לעיפרון השחור ששמה בתחילת היום כבר אין זכר , והוא הותיר את העיניים של אותה דמות בודדות , ללא איפור , כמו תמיד . במוחה כל כך הרבה מחשבות מתרוצצות ומשאירות בלגן מאחוריהן , אך היא לא חושבת על כלום . היא מבחינה בריקנות שדבקה בפניה מהעולם הריקני הזה , והיא אינה מרוצה מזה . היא נזכרת בנדב ומיד עולה על פניה חיוך . קטן , אבל אמיתי . יופי , קצת חיים בפרצוף הזה . היא מסתכלת על עצמה במראה , וגאווה ממלאת אותה . גאווה על כל הנפילות , ועל כך שאבא שלה גאה בה .

אין לי כוח להמשיך .. 
אבל היי , כל הנפילות זה חלק מהכיף שבסנובורד . לא ? ^^
והרי למדתי לגלוש עליו רק עכשיו . שנה הבאה אני אשתפר (: