לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חיי כהיפית מטונפת.


''גם כשזה אתם, זו תמיד אני''


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2013

ראיתי את הסרט ''כמה טוב להיות פרח קיר''


סרט מקסים.בכיתי קצת.בדרך כלל אני מוחה מיד את הדמעות.נראה לי שאני קצת כועסת עליהן,שהן מעזות להרוס לי את ההצגה.בכל מקרה,הפעם השארתי אותן שם,כי רציתי להרגיש עצובה.ואז הלכתי למעלה והתאחדתי מחדש עם ידידי הוותיק,סכינוש גילוחוש.אני קוראת לו בשם חיבה כי הוא חמוד.ורוד ולבן עם בליטות כאלה.לא נועד לדברים זוועתיים כאלה.מסכן,הוא בטח לא חשב שיגמור את הקריירה שלו על מפרק יד של איזה ילדה.בטח חשב שיגלח מקומות אחרים,כמו רגליים,או בתי שחי.אני מצטערת סכינוש,שמנעתי ממך קריירת גילוח מצליחה של בתי שחי.באמת.אבל בטח מודיעים להם או משהו,אלו הרי סכנות המקצוע.אחר כך בכיתי לעצמי במראה.אני מכוערת כשאני בוכה.כתבתי ליעל הודעה על הטמטום שלי בפייסבוק.למה היא צריכה אותי,יש לה מספיק צרות משלה.למה הפלתי עליה את זה.אני ממש אנוכית.ואני רוצה להיות מיוחדת.כמו סאם,או פטריק,או הילד היתום ממלכת אור הירח.לפעמים אני גם רוצה לשיר.

שירים עצובים,כאלה שמנגנים על דשא לח,בערבים של גיטרה.ועכשיו אני קצת מתביישת בעצמי.למה הייתי צריכה לעשות את הטעות הזאת.טוב,אף אחד לא ידע.חוץ מיעל.מטומטמת,מטומטמת,מטומטמת.

נכתב על ידי אשת האמצע. , 25/2/2013 22:04  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אחי,אתה מחרמן אותי.


פאק,בא לי לנשק אותו.כל הזמן.כל הפאקינג יום,שוב.ושוב.ושוב.

והוא חושב שאנחנו רק ידידים,אבל הוא מפספס את כל הבהייה הפתטית שאני בוהה בו כל השיעור.

ולפעמים הוא מסתכל עליי ככה ואני חושבת שאני פשוט הולכת לצרוח.

בחיים שלי,אבל אף פעם,לא רציתי ככה מישהו.אני חושבת שהקטע שהוא בלתי מושג מבחינתי רק מגביר את עוצמת החרמון XD

סתם כי התחשק לי להיות זונה חרמנית.כן גם ''ילדות'' בנות שלוש עשרה מתחרמנות,לא רק אתם.

נכתב על ידי אשת האמצע. , 25/2/2013 15:24  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קצת בא לי למות.


בא לי.קשה לקבל את זה הא? שנגה הליצנית גם עצובה.כוסאימאשלכם עזבו אותי כבר.תנו לי לטעות ולתעות בשקט.

תנו לי להיעלם.גם ככה אני לא רחוקה מזה כבר.פשוט תנו לי להתפוגג,כמו עשן ולהיעלם באוויר.ככה יהיה יותר קל לכולם.

המצב לא טוב אצלי.יש עליי יותר מדי עומס.מרגישה כאילו אני עומדת  להתפוצץ אבל במקום אני פשוט עוטה מסכה של שמחה כדי לשמח את כולם.

כי אני נגה.אני תמיד במצב רוח טוב,אני לא נשברת.אבל אני כל כך רוצה כבר להיעלם.אני מרגישה ריקה.ריקה ריקה ריקה.

קצת בא לי למות.

נכתב על ידי אשת האמצע. , 24/2/2013 11:06  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  אשת האמצע.

בת: 26

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , גאווה , זכויות אדם
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשת האמצע. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשת האמצע. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)