חיי כהיפית מטונפת.

החלטתי לעשות לחדר שלי מייקאובר,אז חלק מהדברים שוחלפו היו השולחן שלי,והמגירות.שולחן ענק,קצת יותר גבוה ממני,עם שתי מגירות גדולות.המגירות האדומות שלי,בערך שמונה תאים מפוצצים בכל טוב.כמובן שקראתי ליעל שתעזור לי,ובין הצחוקים (''נגה,מה את עושה רעש,את תעירי את אימא שלך!''היא גאון) מצאנו אוצרות.אי אפשר להאמין כמה פאקינג פיצ'פקעס היו לי בחדר,דברים שחשבתי שאיבדתי,וכאלה שלא ידעתי שקיימים! פנקסים מקושקשים,יומנים עם מנעול,חרוזים,קופסאות,שרשראות מהמחנה בקנדה,מגוון תכשיטים אקזוטיים,מספיק אגורות לסדר אותי לכל החיים,מטבע משנת 1896(!),גרוש אחד,מטבעות אמריקאיים,תיבות חרוטות,ברכות נושנות (''מזל טוב ליום הולדתך העשירי!'') ועגילים רפואיים אבודים. נהניתי מאוד,לא רק ממציאת דברים,אלא גם עם יעל. אני כל כך אוהבת אותה,היא פשוט נשמה טובה.היא מסתתרת מתחת למעטה של אכזריות מעושה ופנקיסטיות,אבל מבפנים היא כל כך עדינה וטובה. יעל,אם אי פעם יוצא לך לקרוא את זה (אסור לך,אבל בכל זאת...אם.) אני רוצה שתדעי שאני מודה שיש לי אותך.את החברה הכי טובה שלי,אחותי,האדם היחיד שמבין אותי.אני אוהבת אותך <3333