חיי כהיפית מטונפת.

תפסיקי כבר.את פתטית.יש ילדים שעוברים את הילדות שלהם עם הורים אלימים,עם אונס במשפחה.מה את בוכה.כפוית טובה.אני לא יכולה.היא הייתה האדם האהוב עליי בעולם.תפסיקי,נו.מה את ילדה קטנה? כן? 

שונאת הכל.שונאת את אבא שלי.שונאת את דורה.שונאת את ש',השרמוטה הנדחפת הזאת.שונאת את מ',שגורם ליעל להרגיש ככה.שונאת שמסביבי כולם מאוהבים ורק אני לא יכולה.שונאת שאבא שלי מתנשא עליי כמו איזה זין גדול,כאילו הוא יותר טוב.שונאת את דורה שמבלבל  אותי ככה אבל מעצם לא רואה אותי ממטר.שונאת את מ' ששובר את יעל.שונאת את העולם שגרם דווקא לי להצטרך להיאבק בחיים ללא אימא.למה אני? למה לא בחרו מישהו אחר.כולם

תמיד מעליי,יותר טובים בבית ספר,הולכים לשיעורים,מתאהבים באנשים הנכונים.שונאת הכל.

נו תפסיקי כבר לבכות חתיכת אהבלה מטומטמת.כאילו שלמישהו אכפת מהמצוקה הקטנה והנחמדה שלך.בו הו.