חיי כהיפית מטונפת.

אין לי מה לכתוב,אז תצטרכו לשמוע על אודות יומי (כיסאות זזים ואנשים בורחים).

בבית ספר אני ויעל (י' הרשתה לי להשתמש בשמה המלא) הקמנו מועדון הומור שחור,כי החבר/קראש/יזיז שלה התאבד וכתב שהוא אוהב אותה בדם שלו.נשמע סוריאליסטי,אני מודעת,אבל זה נהפך לריאליסטי מאוד מאוד ברגע שרואים אותה בוכה.אז צחקנו על הטרגדיות שלנו בצורה די אידיוטית כל היום.אפילו שהבדיחות לא היו מצחיקות בשיט,זה עשה לשתינו הרגשה די טובה. חזרתי הביתה לאוכל מחומם,כי אבא שלי נסע לת''א,אז ניצלתי את ההזדמנות וביצעתי הפקה ביתית של ריקודים סלוניים מומחיים לצלילי אבריל לאבין ומוזיקה אירית...עם המטאטא (: אחר כך חזרתי ליעל,ואחרי שחזרנו מהמסע המפרך והגשום לקנות ממתקים (לאח הקטן שלה לקח 10 דקות להחליט מה הוא רוצה שנביא לו XD) חזרנו הביתה עם שלל נאה,וישבנו לראות סרט חביב וחסר אלימות לחלוטין:300. מצטערת אבא,אני יודעת שאמרת שזה מרעיל את הנפש...וופסי!בערב הלכתי לאכול אצל סבתא, שהכריחה אותי

לשתות תה מגעיל עם דבש,בגלל שכשאני משתעלת אני נשמעת כמו קרפד XD אבל כן הצלחתי להתקלח אצלה,וזה טוב,כי יש להם מקלחת ממש נעימה...וגם שמפו נורמלי XD וירד גשם.מלא מלא מלא גשם (: וחזרתי הביתה מקולחת ונעימה,ועכשיו אני מחכה שהבקבוק החם שלי יתחמם (הבקבוקים הנעימים האלה שישנים איתם בליילה) 

ועכשיו נלך לישון. ליילה טוב,גבירותיי ורבותיי!