אתה הולך לידי,בסוודר הזה שמבליט לך את העיניים היפות שלך ואת השרירים בהתפתחות.התספורת החדשה שלך לוכדת את עיניי,ואני ממהרת לומר לך בקול חלש:''תתחדש.'' העיניים שלך מתמלאות במין...אור.אתה מחייך אלי ואומר ''תודה.'' אתה ממשיך ללכת,ממהר לקחת את הספרים,או להצטרף אל חברים שלך,שלא תחמיץ שום דבר.ואני ממשיכה בדרכי,בזרם המתמשך של התלמידים,מצרפת את החיוך שלך למוזיאון הפרטי שבראש שלי.מחשבה מוזרה מתגבשת לי בראש. מה אם...?ופתאום,אני מחליטה.מסתובבת לכיוון ההפוך מזה שהלכתי בו,נלחמת במרפקים וגידופים באנשים שזרימתם הסואנת כאילו רומזת לי:''לכי לצד השני!מה את עושה! תהיי הגיונית! נגה!!'' אבל ההיגיון כבר לא פועל בראש שלי בשלב הזה,רק המשיכה המטורפת שלי להיות איתך.הלב שלי דופק כמו תופים שבטיים,מפרפר ומאיים להתפרץ מהחזה שלי.אתה יושב עם א',ואתם מדברים על איזשהו משחק וידאו.לא אכפת לי.אני כאילו לא שומעת,מנותקת מהעולם ע''י ההחלטה הספונטנית שלי,שכנראה אתחרט עליה,אבל עכשיו זה לא חשוב.אני תופסת את הראש שלך ומסובבת אותו אליי בחדות אבל בעדינות,ומתקרבת אליך,קרוב כל כך שאני יכולה הלריח את הריח של המסטיק שלך.אבטיח.הידיים שלך מחליקות בטבעיות על העורף שלי וכשהשפתיים שלנו נוגעות,יש חושך.ואז זיקוקים. זיקוקים של אושר,סגולים,ירוקים, אדומים, מציפים את התודעה שלי כמו אש.אני מעבירה את הידיים בשיער שלך,נהנית מההרגשה הקוצנית של השיער שלך.אתה מנשק ממש טוב,השפתיים שלך מתוקות ורכות.מגניב לאט ובעדינות את הלשון שלך אליי,רכה וחמימה.אני נותנת לך להכנס,והלשונות שלנו רוקדות איזשהו ריקוד אקזוטי.מדגדג לי בעורף,ואני מבינה שמסתכלים עלינו,ואני גם מבינה שלא אכפת לי בכלל.יש רעש עמום מסביב,לא מפוענח.הנשיקה מאטה לאט לאט,וכשאנחנו נפרדים הוא לוחש לי:''כמה זמן רציתי לעשות את זה.'' ''אז למה לא?'' אני שואלת.באמת קצת מוזר.''כי אני אידיוט.'' התשובה הזאת מוצאת חן בעיניי.אני קמה,והוא מלווה אותי החוצה,לא ברור לאן.
אם רק זה היה קורה באמת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשת האמצע.