חיי כהיפית מטונפת.

פעם היית לידי,ונהיינו חבורה גדולה ומאוחדת שלי שלך ושל שניהם.

זו הייתה תקופה מלאה במזמוזים וייעוצים לגבי משברי טיפש עשרה אידיוטיים לגמרי.

ואז נפרדת ממנו,וחזרתם שוב,והקרקע התחילה להיסדק,עד שנשארנו רק אני ואת,לבד,

שוב.ועכשיו גם את לא כאן יותר.הלכת להיות איתה,כי היא הרבה יותר מגניבה.גם אני הייתי הולכת להיות איתה במקום איתי.

ועכשיו זה רק אני,לבד.נטשתי את החברות האחרות שלי כדי להיות איתך,ועכשיו את נטשת אותי.ואני תקועה באיזשהו איזור בן ערביים מזורגג,

בלי יכולת לזוז קדימה,או אחורה,או לצדדים.את נטשת אותי ועכשיו אני כאן במקום המוזר הזה,לבד,בלי ההערות הציניות המוזרות והפרצופים המטרידים שלך.אני מתגעגעת אלייך.ואני לא רוצה לחפש אנשים אחרים,כי אני רוצה אותך.הלוואי שהיא לא הייתה כאן.היא חברה טובה שלי,אבל פעם היה לי אותך רק לי.ועכשיו היא מטפלת בדכאונות שלך במקומי,ואת במדברת איתה במקום איתי,והיא מייעצת לכל משברי הטיפש עשרה האידיוטיים לגמרי שלך.

ולי לא נשאר אף אחד.את היית המשפחה שלי,ועכשיו עזבת.והשארת אותי כאן.