החיים וזה.

טוב אז הימים האחרונים היו בערך הימים הכי קשים שהיו לי בחיים

אבא של חברה שלי שאני מכירה מגיל חמש נפטר

ויום אחרי זה דודה שלי נפטרה

הייתי בהלוויה פעם ראשונה בחיים שלי

כי היה לי ממש חשוב לכבד אותו

לא ידעתי שאני מסוגלת לייצר כזאת כמות של דמעות

באמת

כשדודה שלי נפטרה כבר הייתי far far away

באילת

בסופש שהיה אמור להיות כיף אבל היה סיוט

באמת שרוב הזמן בכיתי פשוט

ומלא דברים הזכירו לי אותם

ודי סבלתי

מה ש"טוב" (עד כמה שאפשר להגיד "טוב" על דברים כאלה)בסיפור הזה

זה שגיליתי מי כאן איתי באמת

אנשים שתמכו בי ואני ממש ממש מעריכה

או אנשים שאיכזבו

או אנשים שהפתיעו ואני מעריכה שבעתיים

חזרתי היום

לשבעה

ולעוד שבעה

באמת שהמוות לא היה בקרבתי ככה אף פעם

כאילו, אף פעם לא נגע בי ככה ופצע

לומדים לאט לאט לחיות עם זה

אבל זה קשה

וכואב

וזה היה כאב כפול

מקווה שיהיה בסדר

ושהשבוע יהיה טוב יותר מקודמו

כי באמת שהשבוע הזה שבר אותי לרסיסים

בברכת שבוע בסדר לכולנו

בלונדי.