תפיסת מציאות

קטע שכתבתי לפני כמה זמן בפייסבוק (ב"notes" שאף אחד לא ממש משתמש בהם).

המנכ"ל של פייסבוק השתגע.

לאחרונה פייסבוק רכשה את אינסטגרם תמורת מיליארד דולר (!), ובשביל מה? לפייסבוק כבר יש מערכת שיתוף תמונות (ואחת המובילות, אגב), יש לה גם כמה אפליקציות של עיצוב תמונות והוספת אפקטים, ובאופן כללי שיתוף התמונות זו כנראה המהות של פייסבוק.

מארק היקר, אז קנית את אינסטגרם, ומה עכשיו? אנשים התלהבו מהאפליקציה בדיוק מהסיבה שהיא לא קשורה לפייסבוק, אין לה שום רווחים, היא עובדת מצויין באייפון, וכל מה שעושים בה זה שיתוף תמונות. אני מניחה שעכשיו איבדת חצי מהמשתמשים של אינסגרם, וגם הרגזת שמינית מהמשתמשים של פייסבוק. אז אין עליך את האיום של התחרות, אבל איזו מין תחרות אינסטגרם היוותה עבורך?

לפייסבוק יש הכל. זה לא רק סטטוסים ותמונות, יש גם צ'אט (והודעות), רשימות (שזה כמו בלוג), אפשרות גישה לסלולאר, משחקים, אפליקציות, סקרים... כמעט בכל אתר באינטרנט יש אפשרות של "שיתוף בפייסבוק", אז הוא הופך גם למרכז חדשות. פייסבוק זה גם אתר היכרויות (ואפילו יותר טוב מאתר הכרויות, כי אתה אשכרה יכול לדעת מי הבן אדם באמת, דרך מאות תמונות, סטטוסים וחברים). אנשים מדברים ב"שפת הפייסבוק". אז איפה פה התחרות?

הדבר היחיד שחסר בפייבוק זה מנוע חיפוש. אבל בקרוב אפילו לא נצטרך את גוגל, כי הכל פשוט יהיה אגור בתוך אתר אחד – ספר הפנים, שהופך לספר הספרים.

כפי שבזמנו (ואני מדברת רק על מה שקרה מאז שנולדתי) קרה פתאום שאין אדם בלי טלפון סלולארי, ואז כבר לא יכולת למצוא אדם בלי אי-מייל, היום כבר אין אדם/חברה בלי פייסבוק. וזה כולל הכל! כל כמה אנשים שיש להם משהו קטן ושולי במשותף פותחים קבוצה. כל אתר, ערוץ טלויזיה/רדיו, חברה, עסק, מחאה, רעיון, קלישאה, סלב... הכל הכל הכל מקבל עמוד בפייסבוק. אז הסיבה ההגיונית היחידה שמצאתי לרכישת אינסטגרם זו אובססיה.

האינרנט השתלט על העולם, ופייסבוק משתלט על האינרנט.