תפיסת מציאות

**איך העיצוב החדש?**

ביום רביעי, ערב יום הזכרון לשואה, קניתי עיתון ב-6 וחצי בערב. בהתחלה חשבתי שזה בטח די מיותר, כי כבר סוף היום, ומי קונה עיתון בסוף היום? אבל בסופו של דבר זה לא היה כל כך מיותר, כי הגיליון הזה היה דווקא די טוב, ואולי מה שתרם לזה היה מצב הרוח הציני שלי באותו יום.

באופן כללי אני נגד בדיחות על השואה. אבל לפעמים צריך להוריד כמה אבנים מהראש, ולהיות קצת יותר קלילים. אני מרשה לעצמי ממש טיפה להוריד מהרצינות כלפי הנושא הזה, גם כי זו מדינה שמתיימרת להיות חופשית, וגם כי סבתא שלי, שתהיה בריאה, היא עצמה ניצולת שואה והנושא הזה קרוב אליי מאד.

בעמודים 2-3 מסופר על שרגא הר-גיל, שכשהיה בן 5, הגננת אמרה לו לסובב את הגב כי הוא יהודי, בתמונה של הגן שצולמה למזכרת (אחר כך גם אביו נאלץ עוד לשלם בעבור התמונה). קצת אחרי זה, בעמוד 15, יש כתבה קטנה על טקס סיום בבה"ד 1 (הם כתבו, אגב, "סיום קורס קצינים" שזה כל פעם מרגיז אותי מחדש, כי אני אישית את בה"ד 1 סיימתי בהצלחה, אבל קצת לפני סוף ההשלמה פרשתי מהקורס ולא הייתי קצינה... אז מה פתאום כבר בסיום בה"ד 1 מתייחסים אליהם כקצינים לכל דבר??). יש שם תמונה של 4 קצינות לעתיד, ואחת הבנות מפנה את הגב למלצמה. השאלה העולה היא – מה זה אומר על חיל המודיעין?

באותו עמוד למטה, יש כתבה על נסיון פיצוח של הדנ"א של פרס שמתקיים בקצרין. גאווה מקומית, הייתי אומרת. ועוד אומרים שזה חור ><"

בעמודים 20-21 יש כתבה על אישה בת 30, שנדחפה לחבורה של בחורים צעירים בחוף בתל-אביב, והזמינה כל אחד בתורו לעשות איתה סקס בים (אאוץ', לא?). התגובות היו זועמות. עכשיו, יש חוקים, מילא, אסור להתפשט בפרהסיה וכאלה... אבל למה לעשות מזה כזה עניין גדול? למה להשחיל מילים כמו "אונס" ו"הטרדה"? היא נהנתה, הם נהנו, וסקס זה דבר טבעי לגמרי. מי שלא עושה סקס הוא אדם חולה. ומי שעושה סקס רק בתנוחה המסיונרית במיטה בחדר שלו (ושלה) הוא מרובע ויבש. אז הם עשו סקס שנוטה להיות קצת קבוצתי (אם כי לפי מה שעולה מהכתבה היא הלכה עם כל אחד בנפרד), שיתנו להם קנס על פי חוק וזהו. אין צורך להסיק את המסקנה שהמדינה מושחטת. בצד הכתבה הזו, יש עוד כתבה קטנה שנקראת "ואם זו הייתה הבת שלכם?", אז קודם כל, חבל על הילדים של אותה מרב בטיטו שכתבה את זה, וחושבת שאישה בגיל 30 עדיין נמצאת באחריות הוריה. ואז היא גם כותבת ככה: "הם, הרוב הדומם, היו אלה שאנסו את האישה במבטיהם, בשתיקתם, בעמידתם מן הצד." אבל זה מה שהיא רצתה!! ואם היא רצתה את זה, זה לא אונס. היא לא הייתה שיכורה, והיא מזמן כבר לא ילדה קטנה. בקיצור, הפואנטה שלי היא שהתגובות מוגזמות, והעורכים סתם מחפשים סקופים לשווא. למרות שזה יוצא די משעשע בסופו של דבר.

ולבסוף, קצת רצינות. בעמודים 26-27 מופיעה תמונה שצילם מסעוד חוסייני, שזיכתה אותו בפרס פוליצר. הכתבה מתארת אותו כסוג של גיבור... אבל איזה מין גיבור זה, שמתפרנס מסבלם של אחרים? "אני כזה מגניב, נפצעתי, כולם ברחו, ואני רצתי בכיוון ההפוך כדי לצלם ילדה קטנה שזועקת ובוכה מכאב נפשי ופיזי!". וציטוט מהכתבה: "אך גם אז לא שכח חוסייני את שליחותו העיתונאית. 'תפקידי להבין מה קורה', הוא אומר [...] 'כשהעשן התפוגג ראיתי שאני עומד במרכז של מעגל של גופות', הוא משחזר. 'הן שכבו זו על זו. הסתכלתי ימינה וראיתי את הילדה, טראנה, בת ה-11. כשהיא הבינה מה קרה לאחיה, לבני-דודיה, לדודיה, לאמא שלה ולסבתה, היא החלה לצעוק. רציתי לתפוס את הרגע הזה'" (צריך "לתפוס" את הרגעים הטובים, ואת הרגעים הפחות טובים צריך לתקן). זה לא מקומם? מזכיר לי קצת את התמונה של הילד האפריקאי עם הנשר שמאיים עליו... וזו אחת הסיבות שגרמה להתאבדותו של הצלם קלוין קארטר (שצילם את אותה תמונה עם הילד והנשר).

ונחזור לעוד איזו כתבה משעשעת בעמוד האחרון של ידיעות אחרונות. "קטן אמונה" קורים לה, והיא מספרת על המוהל אבי זרקי, שפתח לו חשבון בטוויטר, ושיתף בבדיחות על איברים קטנים במיוחד שהוא נתקל בהם. ושוב עורכי וכתבי ידיעות אחרונות עושים פיל מזבוב. לזכותו של הרב יאמר שהוא לא פרסם שמות, ובעצם אולי הוא אפילו סתם המציא את הכל, והאנשים שכביכול מדובר בהם בכלל לא קיימים. ומה רע בבדיחות? למה לקחת את זה ללב אם הוא לא פנה לאף אחד באופן אישי? אנשים כבדים היום... מה קרה?

במוסף 24 מופיעה כתבה שממש גרמה לי לצחוק בקול, ולא כי היא מצחיקה (פשוט היה לי מצב רוח ציני, כזכור). הכתבה היא על משפטו של אנדרס ברייויק (ההוא שרצח את הילדים על האי בנורווגיה). הכתבה ארוכה יחסית, אז אני רק אצטט כמה קטעים. "מעשיו, כך הסביר, נועדו להוות קריאת השכמה לאירופה הליברלית, רגע לפני 'מלחמת אזרחים' עתידית שעומדת לפרוץ בעקבות הסובלנות הרבה מדי שהיא מגלה כלפי האחר – בעיקר כלפי המהגרים המוסלמים. למרות זאת הוא התפאר בכך שבילדותו היו לו חברים מוסלמים, וגם שיבח את ארגון אל קאעידה, שאותו כינה 'הארגון המיליטנטי הכי מוצלח בעולם.'

'הם קוראים לי רשע', אמר ברייויק אתמול בקול רגוע, '[...] כיצד הם יכולים לקרוא לי רשע ולא לקרוא כך למנהיגי ארה"ב במלחמת העולם השנייה שהורידו על יפן את פצצת האטום? הם הרגו 300 אלף איש, אבל הצילו מיליונים. זה היה מעשה אצילי.'" לאדם פרטי אין זכות להחליט על דעת עצמו את מי להרוג ואת מי לא. רצח הוא לא רק רצח, זו גם גניבה, גניבה של חיים, רק שאי אפשר לשלם על זה אחר כך פיצויים.

"רק פעם אחת התרגש ברייויק, כאשר התביעה שידרה סרטון וידאו שהוא העלה ליוטיוב שש שעות לפני שיצא לטבח [...] היצירה הזו גרמה לו לפרוץ בבכי של התרגשות בבית המשפט."

"ההורים של אותם קורבנות היו באולם בית המשפט אתמול וברייויק, שהסביר שהוא מבין אותם, טען כי במהלך נאומו הארוך (כחצי שעה) הוא השתדל למתן את התבטאויותיו 'מתוך התחשבות' במשפחות." וואו, זה כבר יותר מידי, באמת אין צורך.

"בנאומו שיבח ברייויק את עצמו שוב ושוב, ולעג לכל מי שהעז לפקפק בשפיותו: 'הם טוענים שאני נרקיסיסט, שהיו לי יחסי גילוי עריות עם אמי, שאני אוהב סוודרים אדומים או שאני פדופיל. כל אלו הם כמובן שקרים ותעמולה שנועדו להסתיר את האמת – שאני זה שביצע את המתקפה הפוליטית הכי מתוחכמת והכי מרהיבה על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה." לא, ברייויק, אתה בכלל לא נרקיסיסט. (סוודרים אדומים?)

בכתבה גם נאמר שבנורווגיה עדיף שימצאו אותך שפוי, כי המקסימום זמן שאפשר להכניס שם אדם לכלא הוא 21 שנה בתנאים מצויינים (כמעט כמו של האסירים הבטחוניים אצלינו), אבל אם אתה חולה נפש – זה מוסד לכל החיים. אז הכל תלוי בפסיכאטרים, וההערכה שלהם תלויה בדעה הפוליטית שלהם. זה די עצוב.