''העולם מלא בבחורות יפות.גבוהות,רזות,בלונדיניות,ברונטיות,ג'ינג'יות או עם שיער שחור,עם עיניים ירוקות,או חומות,או כחולות או איזה שילוב מפיל והציצי כבר לא משנה.
גם בכיתה אצלנו זה ככה,כיתה י''א 3,לא כיתה רגילה אבל גם לא מיוחדת.גם פה כמו בכול כיתה יש מגוון של בנות רזות,שזופות,גבוהות,עם קימורים או בלי,עיניים בהירות או עיניים רגילות,רק תבוא ותבחר.ויש אותי.
אני לא כותבת את ה סתם,כדי לעורר רחמים או הזדהות,אלא אני רק פורקת.אני רק פורקת את הפחד הכי גדול שלי.
יש לי יופי מיוחד,אני לא אגיד שלא-גבוה,עיניים ירוקות בהירות,שיער שטני שיותר מפעם אחת אמרו לי עליו שהוא 'מושלם',החמיאו לי כבר על הסגנון שלי בבגדים ובאופנה בכלל אבל לא על הבגדים שלי,כי לכו תמצאו משהו יפה במידה 46.אז כן,עליתם עליי,אני השמנה עם הפוטנציאל להיות אחת הבנות היפות.וממה אני מפחדת ניחשתם?.
לא,לא להיות מנודה,לא למות מסכרת נעורים או התקף לב,לא מהתגובות שאני מקבלת.
אז מה נשאר לנו אם לא כול אחת מהתשובות האלה?.אסונות טבע?גם לא.להישאר לבד בעולם?קרוב.
אני מפחדת מלהיות כול החיים שלי בלי מישהו שיאהב איתי ויהיה איתי ולסיים את החיים שלי בתור רווקה בת 80 בגודל של אמריקה (הצפונית והדרומית).ואתם יודעים למה? כי לא משנה כמה תגידו לי שאני 'אמצא את האחד' זה לא יעזור,כי בשטח,איפה שאין סיפורי אגדות אלא רק מציאות זה לא קורה.אני אויר.ולא רק לבנים אלא לפעמים לכולם.בטח היפות ביניכן שקוראות את זה לא מכירות ממש את ההרגשה אבל אני מכירה טוב את הרגעים שאני עומדת שבאוטובוס ועוברים מולי כמו מול אוויר ואף בן לא מעיף בי מבט.כי מה אני?אוויר.
לכמעט כול הבנות בכיתה שלי היה או יש חבר,רובן התנשקו וחלק כבר לא בתולות בכלל.ומה איתי?חבר לא היה לי.לא,לא,גם לא בגן או ביסודי,גם לא בכאילו.וזה לא שאני יכולה ''פשוט'' לעשות דיאטה ולרדת לפחות למידה 42-40 כי זה לא קל,ניסיתי כבר.מבחינה נפשית אף פעם לא יותר מידי קשה לי כי אני יודעת טוב מאוד למה אני עושה את זה אבל מבחינה פיזית זה לא פשוט.אבא שלי לפעמים מעיר לי על המשקל אבל לא מרוע או משהו כזה,פשוט כי אני לא מה שהוא רוצה שאני אהיה.יש סיכוי?שהפחד הכי גדול שלי לא יתממש?או שלעבור לדיאטה?.כולם רוצים שיאהבו אותם,בנות,בנים,רזים,שמנים,כהי אור,בהירי אור.כולם.''
כתבתי את זה לפני שלוש שנים.אני זוכרת שביום הזה הייתי שבורה.ילדה בכיתה י''א עם דמעות בעיניים בגלל עוד התאהבות חד צדדית.ועכשיו?אני חיילת,ירדתי למידה 44 ויש לי חבר.אני מודה,אני עדיין מפחדת.מפחדת שהוא יעזוב מתישהו ואני לא אמצא לו תחליף.וככה זה יישאר,אני אהיה רווקה בודדה עד המוות בזמן שכולם מסביבי עם זוגיות ומאושרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lovely_loving_me