איזו שאלה קשה זאת. אני כבר לא בטוחה מי אני ומה אני רוצה.
לפני חצי שנה הייתי עונה "מה זאת השאלה המצחיקה הזאת? אני גל. אני רוצה לעשות תואר ראשון באדריכלות, ולהיות מצטיינת בזה".
כי אדריכלות היה החלום שלי מגיל 12.
ועכשיו? עכשיו אני כבר לא יודעת. אני כל כך אוהבת את העבודה שלי, אני אוהבת להתעסק במחשבים ולא לשים קמצוץ על אנשים. אני אוהבת את זה. את החופשיות שבעבודה הזאת, את השכר המצויין, ואת העובדים איתי. מה אני רוצה לעשות בהמשך חיי? לא יודעת. נזרום אני מניחה.
אני מוקפת בחברים מדהימים, אבל לא כולנו כבר באותו מקום בחיים, וזה מוזר. מוזר לי לקלוט את זה, את השנים שעברו, לפני דקה סיימתי תיכון והיום אני כבר חוסכת הון התחלתי להשכרת דירה בחיפה.
אני מסתכלת על רכבים למכירה בשביל שאוכל לנייד את עצמי בקלות.
אני עצמאית, נראה לי.
ופעם הראשונה בחיי אני מודה בזה, שאני רווקה וטוב לי ככה. טוב לי בלי מערכת יחסים. וזה מפחיד אותי, כי מה יקרה אם אתרגל ללחיות לבדי? מה יקרה אם בסוף פשוט אמצא את עצמי רווקה לנצח כמו מי שעובד איתי?
אני יודעת שאני צעירה והכל עוד לפני, אבל אני מרגישה כאילו אם אני לא אעשה משהו עכשיו, אני אשאר ככה לעד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
