אני בתור אחת שאף פעם לא כל כך אהבו אותה... בעיקר לא בנים.
ופעם ראשונה נראה לי , שמישהו באמת באמת באמת מחזיר לי את הכמות שאני נותנת, ואולי אפילו יותר.
אני פשוט לא מבינה למה כל צעד קטן שלו, אמור להיות משהו שחברות שלי מתכנונות לי ?אין לי שום דרך להתרגל לזה , זה פשוט כבד עליי עכשיו .
כולם כל כך ממהרים, יש לי חברה שצוחקת עלי כי אני אפילו לא נותת לו נשיקת שלום שאני רואה אותו...
היא לא צוחקת מרוע, היא פשוט לא מבינה, שהיא ככה אם כל הידידים שלה...
ואני לא רגילה לדברים האלו, אני לא יכולה להגיד שתמיד מבודדים אותי כדי לומר לו מה לעשות זה נוח, כי זה לא...
יש דברים שנניח אני די מודה שעשו כמו נניח חברה שלי דנה, היא גם לא אמרה לו בדיוק מה לעשות. היא יותר אומרת לו מילה או שניים , והוא כבר מבין אותה לבד, קיצר היא רק נותת לו ת'ביטחון הזה שאני לא יהרוג אותו :)
אבל אתמול שחברה אחרת גם טובה מאוד שלי באה, היא ממש אמרה לו, איך לדבר איתי והכל.. והרגשתי שזה לא הוא כבר.
האמת שכן, אהבתי את זה אצלו שכל השטויות האלו לא בראש שלו...
זה לא מה שהופך את מה שהוא מרגיש כלפיי למשהו גדול יותר, ועכשיו אני מרגישה שהוא מדבר איתי, הוא סתם דיבוב גרוע למה שחברה שלי רוצה שיקרה.
זה כבר נהיה חלק ממנו , קיצר שטויות כאלו הורסים לנו ת'אהבה . ומאוד חבל לי כי אני ממש אוהבת אותו... >:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
