- עם רוב הבנות "תחום העניין המשותף" שלנו (כלומר, לאילו עמודי פייסבוק שנינו עשינו לייק) הוא העמוד "כשאבא ואמא בני דודים" וזהו בערך. למה אף אחת כמעט לא עושה לייק לעמודים האזוטריים והחנוניים שעשיתי עליהם לייק בפייסבוק? אה, כן, עניתי לעצמי.
- כשאתה מסיים קשר של 3+ שנים, קשה למצוא תמונות עדכניות טובות שלך לבד. וגם אם הייתי רוצה לחתוך את האקסית מתמונה משותפת, התמונה בטינדר חייבת להיות מרובעת אז אי אפשר לחתוך אותה בצורה טובה בכלל כי תמיד תישאר עין שלה או משהו. אז יוצא שיש הרבה תמונות שלי כשברקע רואים גוש פרווה שהוא הכלב המתוק שלי.
- מסתבר שיש הרבה תיירות (אוסטרליות! שוודיות! כל כך הרבה אמריקאיות!) שמחפשות אקשן בזמן הביקור שלהן בארץ. זה מאוד נחמד לראות, אבל לא בשבילי. קשה לי לפלרטט בעברית, אז באנגלית? עם המבטא שלי? אין מצב. שמישהו אחר "יראה להן את העיר".
- זה מבאס כמה בנות שנראות טוב פסלתי בגלל מה שסטואי ב"פמילי גאי" קרא לו "יחס לא-טוב בין חניכיים לשיניים". אני פשוט יודע שכל הזמן אחשוב על זה. Instant Boner Killer. גם לפעמים טינדר גורם לך להיות מגעיל, כמו למשל כשאתה רואה בחורה שמנה ותחום העניין המשותף היחיד שלנו הוא לייק לBen & Jerrys ואתה לא יכול שלא לחשוב שזה מסביר משהו.
- לבחורה שכתבה בתיאור שלה "wonna love somebady", שיהיה לך gud lack.
- רגע מביך 1: כשלמישהי שמציעים לך יש חבר משותף איתך, שהיה איתך בצבא, והיא דומה לו מאוד, ואז אתה מסתכל בפייסבוק שלו ורואה שזו אחותו. לא תודה.
- רגע מביך 2: כשמישהי שמציעים לך היא עם 28 חברים משותפים, ואתה ישר מזהה אותה, היא הייתה איתך בצבא, והדבר שאתה הכי זוכר לגביה הוא הפעם ההיא כשהיא נכנסה לחדר שישנתי בו עם עוד חייל והם פשוט הזדיינו במיטה לידי, כשאני מעמיד פנים שאני ישן. עד היום כשאני רואה לונדון וקירשנבאום אני לפעמים נזכר שהטלוויזיה הייתה פתוחה על שידור חוזר בזמן שהם נהנו להם.
- לגבי תרבות טינדר באופן כללי: טינדר התחיל כשהייתי בזוגיות ומעולם לא נכנסתי, אבל כן הסתקרנתי לגבי העולם הזה כי זה נראה לי מעניין להכיר ככה, וחשבתי שזה מגניב שאנחנו חיים בעולם שלנשים יש יכולת שליטה על המיניות שלהן בשילוב עם טכנולוגיה. כמובן שבארץ נראה שזה התפתח יותר לאפליקציית היכרויות, אבל מה אפשר לעשות, אנחנו עדיין לרוב מדינה שמרנית ומעפנה. האלמנט של לעשות הרבה החלטות לגבי בחורות בזמן קצר הוא מאוד ממכר. הרי זה משהו שאנחנו במילא עושים בחיי היום-יום. כשאני נכנס לכיתה באוניברסיטה, אז די מהר המוח שלי מתביית על מי הבחורה הכי יפה בכיתה. אין כאן שום דבר חדש חוץ מהטכנולוגיה. כמובן שעניין המשיכה קשור לא רק ליופי. אני בדרך כלל מנסה לשמור על זה פשוט - אם היא נראית טוב, אלחץ כן. אבל כן יש אצלי משיכה לאינטליגנציה, ולפעמים צריך להיות שטחי ולהסתמך על סטריאוטיפים שקשורים למראה. למשל בנות שנראות פרחות לא באות בחשבון גם אם הן כוסיות כי פשוט ברור שתהיה אפס כימיה. כנ"ל איפור מוגזם או בלונד מחומצן (לא תמיד אבל אני שם לב לנטייה שלי לפסול בלונדיניות יותר) או בנות עם רק תמונות במסיבות של בליינים (אני גם מניח מראש שהן לא ירצו אותי, יש מספיק גברברים ישראלים מתאימים). הייתה בחורה שנראתה ממש טוב בכל התמונות שלה, חוץ מתמונה אחת עם דאק פייס שהרס הכל. ולא דאק פייס חמוד שאפשר לסלוח, דאק פייס שגרם לה להיראות brain-dead. חבל.
- כמובן שבינתיים הבחורות היחידות שלחצו כן עליי הן אלו שלא הייתי נלהב ב100% לגביהן. למרות זאת אני בינתיים דווקא די קפדן ולא נדיב במיוחד ב"כן" שאני נותן, כי מה יותר מביך משתהיה התאמה עם מישהי ואתה לא באמת נמשך אליה, אלא סתם לחצת "כן". יש גם את כל הבנות שכותבת "לקשר רציני בלבד" ועליהן אני מוותר, כי אני לא מוכן עדיין לשום דבר רציני. אז לא יודע מה ייצא מזה בינתיים, זה די מוזר לי, אבל לפחות יצא מזה פוסט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: