היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת ל ב ל ו ג !

וואו! אני לא מאמינה שסוף- סוף היום הזה הגיע! הבלוג שלי חוגג שנה! ש נ ה, מי היה מאמין...? הזמן באמת עובר מהר כשנהנים (שכותבים?)!

אי אפשר לחלוף על פני תאריך כזה מבלי לחגוג אותו כמו שצריך, אז... אחרי השקעה מרובה, והמון ציפייה- פוסט השנה של Writing Is Breathing!

יש לי המון דברים להגיד לכם, אבל כל זאת ועוד מייד אחרי הפוסט עצמו! :]

רשימת הדברים שיש בפוסט:

- סיכום סדנת הכתיבה חמישית: אמירה ומסר- קובץ להורדה.

- על הכינוי שלי בבלוג (וגם בחיים בכלל)- לאמפי.

- 2 הסיפורים הראשונים שכתבתי בחיי ומעולם לא עלו לבלוג.

- טיפים לכתיבה- משהו שונה ממה שאתם מכירים.

- חלק מספר חדש שקניתי:"בונים סיפור/ יונתן יבין"

.- ברכות שמחממות את הלב!

- הברכות שלכם לבלוג!

- סיפור חדש!

- משימת כתיבה חדשה!

- תוצאות הסקר הקודם וסקר חדש.

- סיום :)

תהנו, וניפגש למטה

סיכום סדנת כתיבה חמישית: אמירה ומסר:

הסדנה החמישית, עסקה כאמור באמירה ומסר. היה מפגש מאוד מעניין וחביב במיוחד. אהבתי מאוד את הסדנה הזאת, ואני מקווה שגם אתם תאהבו.

טעימה קטנה מהסיכום:"

ביום חמישי דיברנו על מסר ואמירה. אני רוצה להדגיש, לפני הכל, את דבריה המופתיים של הדוכסית בקטעים ששלחתי אליכם מתוך 'אליס בארץ הפלאות': "בכל דבר יש מסר, אם רק יודעים לגלות אותו", וכלשון קודשה, שם בהמשך העמוד, "והמסר של זה הוא 'כשהכוונה צלולה, הצלילים מתכווננים מאליהם'." ובמילים אחרות, אומר לנו לואיס קרול, התפישה הדידקטית, הויקטוריאנית, שספרי ילדים צריכים להכיל מסר, היא מטופשת להחריד. "אני חושבת" אומרת אליס בנימוס, "שהייתי יכולה להבין את זה יותר טוב לו הייתי כותבת את זה." והמסר של זה הוא

לא כלום, בואו נתחיל. זה קצת ארוך, אז תנשמו עמוק..."

להורדת הקובץ לחצו פה.

אתם יכולים ומוזמנים לבקר את המנחה, מעביר הסדנה באתר שלו- הכריכה האחורית.

תספרו לי מה דעתכם! :)

על הכינוי שלי בבלוג (ובחיים בכלל)- לאמפי:

לאמפי

השם שלי כמו שהוא מופיע בבלוג, לאמפי, משמש אותי גם בחיים האמתיים. לפחות 90% מהאנשים בחיי קוראים לי בשם הזה. מה שאומר שאם חשבתם שיום אחד ישבתי ואמרתי לעצמי: "אוריה, את צריכה שם קליט, חביב וקליל ככינוי לבלוג וכשם "ספרותי..." –טעיתם...

אז... זה היה בגיחה שיצאנו כל השכבה בכיתה ח'. הייתי תלמידה חדשה בבית הספר ביחד עם עוד מישהי, שניראלי יהיה בסדר להגיד את שמה- צפייה.

אחת מהבנות בכיתה שלי, החליטה שהשמות האלה דיי "כבדים", לפחות זה מה שאני הבנתי אם היא החליטה להמציא לשתינו שמות.

זה התחיל בזה שלאותה ילדה, צפייה, היא קראה בשם מאוד מקורי ומצחיק, שאני לא אגיד אותו כי הוא מאוד דבילי :O

לי היא החליטה לקרוא "לאמפי". אני זוכרת שהיא נעמדה מולי ואמרה לי: "יש לי שם בשבילך", אני שתקתי ונתתי לה להמשיך לדבר. "לאמפי" היא אמרה, ואני חשבתי שזו המצאה שלא תתפוס אפילו לא יום אחד.

השם הזה מלווה אותי מאותו יום, עד היום. משהו כמו שלוש שנם פחות או יותר. התרגלתי לשם הזה, וכולם התרגלו אילו. השם שלי, "אוריה", לא ממש בשימוש. אולי רק שאני כותבת את השם שלי על טופס של מבחן, וזה גם לפעמים אחרי שכתבתי בטעות "לאמפי"...

שאלתי אותה אחר כל מה הפירוש של השם, מאיפה הרעיון הזה? והינה לפניכם התרשים שמסביר את משמעות שמי-

היה קשה להעלות את הסיפורים האלה כי כשקראתי אותם חשבתי לעצמי:"אוי ואבוי! איך כתבתי פעם!" והייתי צריכה להתאפק לא לשנות ולתקן את כל הסיפור! אני שמחה שאני מעלה אותם כדי שגם אתם וגם אני נראה ביחד את השינוי וההתקדמות שעברתי מאז, ואני מניחה שיש. והרבה!

לסיפור הראשון קוראים "עולם של אהבה", כתבתי אותו בכיתה ז' בעקבות איזו פנטזיה שעד היום לא התממשה. טוב, תלוי את מי שואלים...

בבקשה:

עולם של אהבה/ אוריה אפריאט- 21.2.09

ירד גשם סוער במיוחד. פתחתי לרווחה את החלון והרוח הקפיאה את פניי.

אני לא מבריזה לו, אין מצב! סגרתי את החלון, צעקתי: "ביי, זזתי," ונעלתי מאחורי את הדלת.

קור כלבים. אוי לעזאזל! למה דווקא היום? מה זה הגשם הזה? הרגשתי שאם אעמוד עוד יותר מחצי שנייה אני אקפא ואהפוך לנציב קרח.

התחלתי ללכת למקום שבו קבענו להיפגש. הבטתי סביבי, הוא עוד לא היה שם.

לפתע הרגשתי מישהו נוגע לי בכתף, קפצתי מבהלה והסתובבתי, "אוי אלוהים! הבהלת אותי!" אמרתי לו בחצי חיוך.

"מצטער," אמר וחייך אף הוא.

"כמה זמן אתה פה"?

"בואי נגיד שיותר משלוש דקות," חייכנו.

"נפל עלינו מזג אוויר נהדר... לא?!" אמר והרים את ראשו לשמיים השחורים ופניו רטובות.

"ברור..." כאילו הסכמתי, "אין יותר טוב מזה..." אמרתי ושיניי נוקשות בצורה מעצבנת.

"מצטער שככה יצא, פשוט הייתי חייב לראות אותך... זאת הדרך היחידה." הוא לקח את ידי וניסה לחמם אותה.

"לא נורא, גם אני לא יכולתי בלי ליראות אותך."

הוא נישק אותי על המצח.

"קר לך?" שאל.

"ברור, מה נראה לך?" אמרתי רועדת.

הוא חיבק אותי חזק, ורק עיניו הירוקות נצצו בחושך הדומם.

"עכשיו, יותר טוב?"

"כן..." אמרתי, מכורבלת בזרועותיו.

ראינו גגון קטן והתיישבו מתחתיו, סחוטים, מחובקים חזק. רצינו לדבר על משהו, אך הקור סתם את פינו והפעיל את ידינו.היינו מחובקים ככה במשך דקות ארוכות.

לפתע, נשבר השקט והוא אמר: "הבאתי לך משהו."

שחררתי את ידיי מגופו שהספיק להתחמם. הוא הוציא מכיס מעילו קופסא קטנה וכסופה, מקושטת בסרט בהיר. "תפתחי," אמר והושיט לי אותה. לקחתי מידו את הקופסא ואחזתי בה. הוא ליטף לי את הלחי.

פתחתי אותה. זו הייתה שרשרת זהב, אולי זהב טהור, בצורת לב. מיששתי אותה, הרגשתי שחרוט עלייה משהו, אך לא יכולתי ליראות. הוא שם לב לזה, הוציא את הפלאפון שלו והאיר לי עלייה.

"אני אוהב אותך", היה חרוט עלייה. נעלתי את ידי לאגרוף והשרשרת בתוכה. הוא הסתכל בעיניי, ירדו לי דמעות, הוא ניגב אותן בידיו הקרות, והוסיף: "אוהב מאוד", הוא חייך חיוך ענק. אי אפשר לעמוד בפני החיוך הזה, חייכתי חזרה.

לקחתי את ידו ואחזתי בה חזק. ניראה ברק, ואחריו נשמע רעם עצום. שנינו יושבים סחוטים מכול הכיוונים, ושותקים.

אחרי דקות ארוכות שהיו נראות כמו נצח, הורדתי את הראש ואמרתי: "גם אני..."

הוא נגע בסנטרי והרים את ראשי. הוא הסתכל לי בעיניים ואני הבנתי.

פני התקרבו לפניו, שפתי נגעו בשפתיו.

והגשם מכסה אותנו, ואנחנו בעיניים עצומות, בעולמינו שלנו, בעולם של אהבה, ביום גשום, באמצע הלילה.

-

 הסיפור השני נכתב אחרי שנתיים וחצי- שלוש. הוא הוגש לבלוג "אתגרי כתיבה" - אתגר ראשון- צבעים.

השמיים הם הגבול / לאמפי- 13.7.11

היא אוהבת לפתוח את החלון בשעות הבוקר המוקדמות ולקחת לריאותיה את האוויר הצח והקר. להרגיש שהרוח מלטפת אותה וקוראת לה בלחש לצאת החוצה.

היא אוהבת לצאת לבושה במכנסיים קצרים ובגופיה לטיול מרענן על החוף המטריף.

להרגיש את כפות רגליה נוגעות בחול החם, איך שהגלים היפים מתקרבים לעברה מתוך המים הקרים.

בכול בוקר, הייתה עושה זאת, קמה לעולם ביחד עם השמש, מתפעלת מהמראות המדהימים של הבוקר.

כל כך אוהבת לשבת ולהתבונן על השתקפות השמיים על הים- שתופס את צבעם- הצבע הכחול,

המרגיע , השלו...

בכול בוקר.

אבל היום, זהו בוקר שונה, בוקר של חופש, בוקר של ניתוק מהכול.

כשהתבוננה היום בהשתקפות השמיים על הגלים ידעה שהיא תוכל לעשות כל מה שרק תרצה.

היא ידעה שהיום, שממש בבוקר הזה, המשמעות למשפט "השמיים הם הגבול" גדלה עוד יותר.

היא ידעה שהיום, שממש בבוקר הזה, המים קיבלו משמעות חזקה עוד יותר. והם אינם רק משהו

יפה שנעים לבהות בו... מים... סמל לחיים, לחיים יפים , רגועים, שקטים... כעת שטפו את החוף, היו עמוקים, כמו מחשבותיה, כמו תחושותיה ,כמו רגשותיה.

כמה וכמה פעמים ניסתה לדמיין עצמה כציפור חופשיה לגמרי בשמיים הכחולים והבלתי פוסקים.

מביאה עמה בשורות טובות מלמעלה, עפה ביחד עם להקה שלמה, מרגישה את התחושה הנפלאה של ביחד.

כמה וכמה פעמים ניסתה לדמיין את עצמה כדג השוחה מפה לשם ונסחף עם הזרם, שקט כמו הסביבה בה הוא חי.

היא כל כך אוהבת את זה.

לדמיין, לחשוב, להרגיש, רק בגלל הים, השמיים, הצבע היפה שלהם...

היא שנאה.

היא שנאה להביט בשעון ולגלות שעברה שעה שלמה, והיא כבר צריכה לחזור לשגרת חייה. אבל היום, שנאה את זה קצת פחות... היום – מתחיל החופש. המחשבות, יקבלו צורה שונה.

היא מתנערת מהחול הנדבק לכל גופה, מפנה את גבה לים, ומחייכת, מבטיחה לו- שתחזור.

כבר מחר בבוקר, שתבקרו ביחד עם אור השמש.

 אני חושבת שהשתפרתי בהרבה! היום זה נראה ממש חסר ניסיון, נורא התחלתי. וזה באמת היה ככה, ואני שמחה שהתפתחתי עם הכתיבה שלי ואני ממשיכה להתפתח!

טיפים מקוריים ומיוחדים לכתיבה:

חמשת הטיפים המנצחים לכתיבה מנצחת!

להתחבר- בכתיבה ע"י דף ועט. נכון שמחשב זה נוח, זה פשוט, זה לא מבולגן וזה פחות כואב באצבעות. אבל תסכימו איתי שכתיבה ישר מהיד לדף, זה עולם שונה לגמרי. כשאני יושבת וכותבת עם דף מולי ועט ביד אני מרגישה חיבור הרבה יותר גדול מאשר שאני כותבת במסמך וורד את הקטע שלי. יש משהו ביד הרושמת שמחבר את הראש ואת הלב לדף שנמצא מולכם. זה פחות מסובך, פחות רשמי, ואתם יכולים לתת ליד שלכם להוציא כל מחשבה, רעיון, רגש ותחושה. המקלדת לעיתים יוצרת אווירה רשמית שלא תמיד נוח לנו איתה. הכתיבה היא דבר כ"כ אישי וטהור, וחובה עלינו להרגיש חיבור אליה! אז טיפ ראשון- דף ועט. אתם תראו איך זה משפר את הכתיבה, במיוחד בפן הרגשי והעמוק שבכם...

לנסות- לכתיבה אין דרך אחת נכונה. אין דבר כזה סוג של כתיבה אחת שהיא יותר טובה מהאחרת. הכול זה עניין של טעם אישי. כך, למשל, אחד יאהב יותר פנטזיה ומדע בדיוני, ואילו האחר יותר יאהב רומנים וקומדיות.

כשאתם ניגשים לכתיבה, פתחו את הראש ואת הלב. נסו לכתוב בגוונים שונים. לאו דווקא מה שנראה לכם שאתם יותר אוהבים ומתחברים אליו.

הניסיון בכתיבה בכיוונים שונים פותח זווית ראייה רעננה ומחודשת על העולם כולו. יכול מאוד להיות שתגלו שכתיבה בנושא שבחיים לא חשבתם לכתוב עליו פתאום יתגלה כדבר הבא שלכם... אין לדעת... אז טיפ שני- ניסיון. בכל מיני סוגים, סגנונות, גוונים ונושאים! זה כיף וזה נותן לכם בכתיבה הכוללת שלכם חלקים שמתחברים לתמונה שלמה!

להיבדל- כל אחד רוצה לכתוב איזה משהו מדהים שיטריף את הקוראים. משהו שיגרום להם לא לשכוח את מי שכתב את הסיפור/ הקטע. זאת בדיוק הבעיה הגדולה שמתגלגלת בישראבלוג- כותבים לא מעטים מנסים להוכיח את עצמם בסיפורי אהבה מסובכים וערפדים בימי הביניים. אני לא אומרת שצריך להפסיק את זה לחלוטין. אבל בחייאת- כמה כבר אפשר לקרוא על אותם הרעיונות שוב ושוב, ושוב? ונכון, אולי יש כותבים שככה הראש שלהם פועל, זה מה ש"יצא", אבל יש גם את הכותבים שדגרו במשך שעות עד שיצא להם רעיון כזה. אני מאמינה כי הפשטות היא משהו לא פשוט. היא משהו שצריך לשאוף אליו. אל תתבלבלו- לא לשעמם את הקוראים ולכתוב סיפור ללא שום טעם, הכוונה שלי היא שתתנו בו משהו מעצמכם, שמאפיין אתכם. אל תסחפו אחריי הזרם, כי לכל אחד מכם יש סגנון כתיבה מיוחד משלו, וכך גם רעיונות.

אז טיפ שלישי- תהיו אתם, לגמרי! אל תפחדו מביקורות, זה רק יקדם אתכם! תשאירו חותמת על הקוראים שלכם!

ללמוד- תרחיבו את הידע שלכם! יש נושא מסוים שאתם רוצים לכתוב עליו? זו הזדמנות מצוינת ללמוד עליו ולכתוב עליו בצורה יותר אמינה. סיפור שמתרחש במלחמת העולם השנייה צריך שייכתב מתוך מקום מבין, משכיל, ולא "חאפר". הלמידה על מה שאתם רוצים לכתוב עליו מקנה אמינות, רצינות ורושם לכתיבה שלכם. התוצאה תהייה טובה ואיכותית יותר.

בנוסף, ללמוד מטעויות, שלכם ושל אחרים. להשתפר בכתיבה ע"י הלמידה מאותם טעויות. כל טעות שמתוקנת מביאה להתקדמות והשתפרות.

קראתם קטע ויש לכם הערות לכותב? לכו על זה! ככה גם אתם וגם הוא תלמדו טוב יותר!

אז טיפ רביעי- ללמוד, על הנושא שלכם ועל הטעויות שלכם!

לשמור- אין מצב, פשוט אין מצב שאתם כותבים קטע כלשהו וזורקים אותו לפח. לא מעניין אותי כמה דבילי, משעמם או חסר פואנטה הוא יצא. יכול להיות שעכשיו אתם לא רואים בו את הטעם, אך אם תביטו בו בהזדמנות מאוחרת יותר תמצאו בו משמעויות שלא חשבתם עלייהן בכלל. וגם אם לא- מה אכפת לכם? אז תהייה לכם ערימת דפים כתובים בכתב ידכם. מעולם זה לא הרג אף אחד.

אין חוויה יותר כיפית מלחזור לחומרים ישנים, לקרוא אותם ולחייך. מניסיון!

עוד דבר- תשמרו כל סיפור שלכם. בצורה יפה, מסודרת. אם אתם מכבדים את עצמכם ואת הכתיבה שלכם ולא מזלזלים בה, אין סיבה שהסיפורים שלכם לא יקבלו תיקייה נפרדת במחשב/ תיקייה של ממש בה יש ניילוניות וכל סיפור מונח יפה- יפה במקומו. כך תוכלו להציג את הסיפורים שלכם. לעצמכם ולחברים שלכם!

טיפ חמישי- לשמור, הכול מהכול!

בהצלחה לכל הכותבים! 

לפני מס' שבועות קניתי ספר ששמו "בונים סיפור" של יונתן יבין. וזה התקציר שלו:

האם אפשר ללמד כתיבה? הספר שבידך עונה חד-משמעית: כן, בהחלט. בונים סיפור הוא מדריך כתיבה ראשון מסוגו, שמתווה דרך יעילה ושיטתית, שלב אחר שלב, למי שמבקשים להגשים חלום: לכתוב את סיפורם, את הסיפור שרק הם יכולים לכתוב. בונים סיפור מיועד לכותבים בכל הרמות: למי שמסתפק במגירה ולמי שחולם לפרסם, לכותבים בראשית דרכם אך גם לכאלה שניסו ונתקעו - ואפילו למי שפירסמו ומבקשים להעמיק ולשכלל. ואולם הוא מיועד גם לכל מי שסיפור טוב מעניין אותו, ולקוראים שרוצים לראות אילו תפרים הסופרים מסתירים, ולמי שרואה בכתיבה את מה שאכן יש בה מלכתחילה: צוהר להתפתחות רגשית ונפשית. בבונים סיפור מציע יונתן יבין לקורא ולמתַרגל אלפי עצות מעשיות, כללים פשוטים וכלים נוחים, שיובילו את הכותב הנחוש להשלמת יצירה בנויה כהלכה, רהוטה וקולחת. "אין כתיבה 'אחת', ומלוויל נבדל ממנדלי כשם שאגתה כריסטי שונה מאגוטה קריסטוף, אך יש עקרונות בסיסיים שעשויים להפוך כתיבה מסורבלת לקולחת יותר. אם הכותב ירכוש את הכלים הראשוניים הללו ויתאמן על כתיבתו בחירוף־נפש, הוא בהחלט עשוי לחבר במרוצת הזמן יצירה איתנה ומרגשת."

התחלתי לקרוא אותו, ואני כבר בסוף פרק ב', ממש צעד קטן לפני הפרק המעשי בו בעצם בונים את הסיפור.

במהלך הקריאה בפרק א' קראתי בין היתר קטע שמאוד אהבתי והסכמתי אליו. התחברתי אליו. אשמח לשתף אתכם בו [סליחה על האיכות...]:

אני מקווה שקראתם וזה עניין אתכם מעט. אני חייבת לציין שהספר כולו הוא מרתק, ועד עכשיו אני נהננת ממנו.

מומלץ :)

תגובות שמחממות את הלב:

מתוך מאות התגובות בבלוג, יש כמה כאלה שבאמת מעלות חיוך ומחממות את הלב. הבאתי לפניכם אותן, וכמובן שזה לא כולן וכל תגובה היא עולם ומלואה בשבילי. אתם משמחים אותי כל מפעם מחדש עם הפירגון ואהבה שלכם. עם המוטיבציה שאתם נותנים לי כל פעם מחדש כדי להמשיך ליצור ולכתוב. אני מעריכה את זה כל כך, ואני מניחה שאתם ידוגעים איו הרגשה טובה זה עושה...

-

"וואו אני בהלם שאפשר לכתוב בצורה כזו! התחלתי לקרוא היום בצהריים ועצרתי ועד עכשיו נשארתי עם מעין מתח כזה שהייתי חייבת להיכנס שוב !
זה מדהים, פשוט תיארת כל דבר, יצרת נפש חדשה, אדם חדש, זה מדהים שבא לבכות..."

מתוך התגובות לסיפור - "העולם שלי"

"אין לי מושג מה להגיב על זה, כי זה כתוב ממש יפה.
כמו שאומרים- קצר ולעניין. לא היית צריכה לכתוב המון כדי להראות רגש, וזה באמת היה ממש מרגש :] "

מתוך התגובות לסיפור - "המכתב שלא נשלח מעולם"

"יואו ..... את כותבת פשוט מדהים ! בטח כבר אמרתי את זה חחח  >< אבל את באמת מצליחה להפציץ כל פעם מחדש, וואו ... באמת עשית לי תחושת חמוץ-מתוק כזה בסוף : )
ויאללה, שיהיה בהצלחה לך עם הג'ינג'י ההוא D:"
מתוך התגובות לסיפור - "ובתוך הרכבת"

"את פשוט גאונה. הכתיבה שלך מדהימה. הרווחת לעצמך מעריצה "

מתוך התגובות לסיפור - "החברה הכי טובה שלי"

"ואוו זה את כתבת ? זה פשוט מדהים ואתצ צודקת : \ 
לכי לטיול בחו''ל \ במקום יפה ובאמת שיהיה לך השראה .. 
אבל אל תשכחי לקחת פנקס לרשום את הרעיונות על מה לכתוב (-;"

מתוך התגובות לפוסט - "בדידות"

" הכותבת לא רק מוכשרת אלא גם מאוד יפה (:"

" הינך יפה במיוחד! "

מתוך התגובות לפוסט - "תמונה עדכנית"

"קראתי הכל.

מובן שזה לקח זמן עם הצעקות של אחותי, אבל קראתי הכל והתרגשתי.

את מקסימה לאמפוש. אין שום בעייה בקטעים ארוכים, הם כייפים.

וקראתי את "היפה והחיה" שלך, מקסים.

את כותבת נפלא ו... דרמטי...D;

- מה אני עוד יכול להגיד חוץ ממדהים?
הכתיבה שלך מדהימה,בקטים קצרים,ארוכים,קטעי שירה ועוד.
הלוואי שאני יכתוב כמוך (: "

מתוך התגובות לסיפור - "חופשי זה לגמרי לבד"

"ואו, את רושמת ביקורות נורא יפות ומושקעות !
נורא התרשמתי מהביקורת הארוכה שהענקת לכל אחד!
ולי - גם לי עשית ביקורת - נורא תודה על הציון הזה, 8 היה בין הגבוהים וזה נורא שימח אותי ! אבל בעצם, למה להגיד "תודה" ? זו דעתך האישית, והיא טובה או לא טובה. זה לא כאילו את בוחרת למי לנקד גבוה ולמי נמוך,אננחנו משפיעים על הציון שלנו.. 
מה שכן אני יכולה להגיד לך תודה זה שהשקעת בכל אחת מהביקורות - וגם בשלי. 
את מבקרת מדהים, תוכלי להודיע לי כשאת מעלה את התחרות הבאה? אני רוצה להשתתף! "

מתוך התגובות לפוסט - "תוצאות התחרות הראשונה"

"אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך, את הסיגנון שלך!
את כותבת כל כך מקסים! כלהתיאורים שלך!
אני ממש מחכה לחלק האחרון למרות שלא באלי שזה יגמר..."

מתוך התגובות לפוסט- "שקרים- שלב אחרי שלב"

"מדהים +
את כבר יודעת מה אני חושב על הכתיבה שלך,אבל אני גם יודע שזה יהיה תמיד נחמד לשמוע את זה שוב (:
כתיבה מדהימה!עוד כמה שנים פרס ישראל לספרות!(אני עדין קצת מושפע מזה שראיתי את טקס פרסי ישראל אתמול,כי היה מישהו שהוא אבא של אשתו של הרב אצלנו בבית ספר)

מתוך התגובות לסיפור- "שקרים"

-

"תודה לך, לאמפי!

אני כל כך מאושרת!

לזכות במקום ראשון אצלך זה כבוד, את זה הבנתי מזמן.. :)"

מתוך התגובות לפוסט -"תוצאות התחרות השנייה"

"אני אוהבת את השיר הזה.

אני אוהבת אותך.

אני אוהבת את הסיפור הזה.

וזה שאני לא מגיבה מייד כשאני גומרת לקרוא סיפור אצלך, זה רק בגלל שאני חושבת טוב טוב מה להגיד :)"

"מרגש,מדהים,מרגש,נפלא! כמה עוד מחאמאות אני יוכל להביא לך??? "

מתוך תגובות לסיפור- "talking to the moon"

"קודם כל, המון המון מזל טוב!!

דבר שני, הסיפור מקסים, מאוד מאוד מקסים. ממש ריתקת אותי. אני חייבת להגיד שיש לי זיהום בעצם הזנב (נתנו לי אנטיביוטיקה) וזה נורא כואב ואני לא יכולה אפילו לשבת בלי שזה יכאב לי, וממש כמה דקות לפני שקראתי את הסיפור שלך בכיתי מרוב כאבים, וכשהתחלתי לקרוא הסיפור ממש ריתק אותי וכבר שכחתי מהכאב!"

זה באמת באמת סיפור מקסים ♥

מתוך התגובות לסיפור- "לעוף"

"אנחנו אוהבים אותך ל א מ פ י....

אם זה מה שהתכוונת.

קבוצת תמיכה לשירותך!"

מתוך התגובות לפוסט - "לעזאזל! הבלוג שלי מוזנח! :O"

"לפעמיים צריך לדעת לוותר על אנשים, לא בגלל שאתה לא אוהב אותם.. אלא בגלל שהם מזמן כבר ויתרו עלייך"
וזה, ורק זה, מה שמניע לוותר. וגם זה לא תמיד לא.
מקווה שתעשי את הבחירה הנכונה  "

מתוך התגובות לקטע- "לוותר"

"לאמפוש, אוהבת אותך, את כזאת מדהימה.

אני רוצה להרשם לשני האתגרים, כי לאחד מהם כבר יש לי סיפור, רק צריך לשפר אותו... והשני נראה לי מעניין...

מקווה שתמשיכי עוד המון עם הבלוג המדהים שלך, וכל הכבוד על ההתמדה."

מתוך התגובות לפוסט חצי שנה לבלוג

וואי אני נורא אוהבת את הסיגנון כתיבה שלך ! הוא כזה, רגיל, ולא מתנשא או מתחכם... מחכה בקוצר רוח לפרק השני D:

מתוך התגובות  ארס עצמי פרק ראשון

"פרק יפה, מעט לא ברור אבל ככה זה כל התחלה מן הסתם 
אני מאוד אוהבת את מאי ומתה לדעת עליה עוד, בקיצור מחכה כבר לפרק הבא ♥
אגב, אמרתי את זה אבל לא נורא... את כותבת ממש יפה, אני מרגישה כאילו אני קוראת מספר של סופרת מקצועית ^-^ 

את כותבת ממש יפה. בדרך כלל אני לא אוהבת סיפורים פשוטים, אני אוהבת סיפורים עם אקשן ומתח, אבל כנראה שסגנון הכתיבה שלך משך אותי... ות'אמת, תמיד נחמד להיכנס לסיפור כזה ולגלות שלא כל העולם עומד להיחרב והכל יסתדר רק בזכות הבחירה של הגיבור שמציל את המצב [;
נורא אהבתי, אשמח להמשך, מילנה (: "

מתוך התגובות לסיפור ארס עצמי פרק שני

"אני כבר אוהבת את דן :)

יאיר משעשע! ועשית לי חשק לשוקולד...

פרק חמוד, מחכה להמשך :)"

מתוך התגובות ארס עצמי פרק שלישי

"יפה מאוד ♥
אולי זה חסר תכלית, אבל לדעתי בלי זה לא היה אפשר להבין את הסיפור..
אני מנקדת 5 לייקים, מתה על הסיפור הזה!!! אני באמת באמת מאמינה בכתיבה שלך, ויודעת שמארבעת הפרקים הראשונים הזה, יתפתח סיפור יפהפה!
טוב, זה היה נימוק מתחנף.. סתם לא, אני לא מתחנפת, כלומר - אולי זה נשמע ככה, אבל תאמיני לי שלא ♥
אני בהחלט מצפה לכל מה ששאמרת שיקרה בשבוע הבא ! :)"

מתוך התגובות  ארס עצמי פרק רביעי

"פרק יפה ומרגש!
אני אוהבת את איך שהדמויות הן פשוטות אך מציגות באמת אנשים עם רגשות אמיתיים, כאלו שיכול להיות שקיימים אי שם בעולם ושהמצבים שאת יוצרת הם משמעותיים כמו בחיים האמיתיים. אני נותנת לפרק ציון 4. לא מפני שמצאתי משהו שצריך לשפר, אלה מפני שאני רוצה שכשיבוא פרק שידהים אותי לגמרי ויגרום לי להשתגע תיהיה לי האפשרות לתת לו 5 :) "

"איזה פרק מקסים  אני כל כך אוהבת את מאי, היא בטח תפגוש שם את דן ועומרי  אמרתי את זה מליון פעם, סלחי לי, אבל את כותבת מדהים, מבאס אותי כל פעם שנגמר הפרק ואני צריכה לחכות XD "

מתוך התגובות  ארס עצמי פרק חמישי

"איזה יופי, פשוט וואו!
כל הסיפור לא הפסקתי לחייך, הרעיון פשוט מושלם והביצוע אפילו יותר.
הצלחת להעביר את המסך בצורה טובה כל כך...
את כותבת כל יפה ♥ "

מתוך תגובות לסיפור- "חלומות גדולים מתחילים בקטן"

"פרק יפה כתמיד 
כמובן שדירוג 5, ואני לא סתם אומרת.
יש את הסיפורים/הספרים שלא תמיד מצליחים לסחוף אותי לגמרי אליהם, או שפשוט אני לא נשארת בהרגשה של 'בא לי עוד'
אבל הסיפור שלך הוא לא כזה. כל פרק אני מתחילה לדמיין לעצמי מה הולך להיות, וכשכל האפשרויות נגמרות לי אני פשוט נאלצת להשלים עם העובדה שעליי לחכות. אני פשוט מתה שיהיה פרק שלם על מאי ודן. אני מצליחה לתאר לעצמי שזה יהיה מרגש ומתוק וכל פעם שאני רואה שיש את החלק של מאי אני מחייכת. לא יודעת למה, משום מה כרגע היא הדמות האהובה עלי. "

מתוך התגובות  ארס עצמי פרק שישי

"אומיגאד הקטעים עם עומרי פשוט כמעט גרמו לי לבכות, ממש עצרתי את הדמעות.
זה כל כך מתוק ומרגש... בא לי שמאי תפגוש אותו חחח 
הכתיבה שלך מדהימה כתמיד, יפייפה ♥"

מתוך התגובות  ארס עצמי פרק שביעי

"באמת, את כל כך צודקת ♥
רוב הכתיבה בישרא היא באמת על אהבה. אהבה אהבה ועוד פעם אהבה. אולי מדי פעם תמצאי איזה ערפדים או שדים, או אולי איזו ממלכה מכושפת. 
אבל סיפור כמו שלך? לא ראיתי כזה בישרא כבר המון זמן (לא שאני ותיקה, אבל...)
חחחחח אני חושבת שבפסקה הזו:
"ה50 תגובות האלה שיש לך לפרק מתחלקים ככה: חצי זה תגובות שלך, כי את מחזירה אהבה, כמובן, כל ה25 האחרות רובן או לפחות שליש אלו בנות שרוצות שתכנסי לבלוג שלהן ותוסיפי תגובה דומה."
אפילו כדאי להוסיף:
"ואפילו לא קוראות!"
כן, אני חושבת שהרבה בנות כותבות: "פרק מושלם! עלה עצלי פרק 4, מוזמנת!" ואפילו לא קוראות...
אני לא רוצה להשמע כאילו אני אומרת שכולן ככה. הרבה בנות כותבות נפלא בישראלוג..!
שוב, אני מסכימה איתך כלכך, ואת לא צריכה להתנצל כשאת אומרת שלדעתך את כותבת טוב... זה נכון וטוב לדעת שאת חושבת כך ! ♥ "

מתוך תגובות לפוסט-"דוגלת בפשטות"

"את כותבת בצורה יפהפיה! 

ואו!!! פשוט אין לי מילים!!!
בחיים לא נתקלתי בכזה סיפור מרגש!!! 

ממש יפה, וואו, אין לי מילים!
כמו כל דבר בכתיבה שלך, זה גורם לי להתאהב בסיפורים שלך יותר ויותר!
את כל כך צודקת, זיכרון רע - טראומה - זה רודף ושורף, הרעיון יפה וכל כך מדבר. ♥ "

מתוך תגובות לסיפור- "רודף ושורף"

"בטעות הגבתי על פרק 7, כי הייתי בטוחה שהוא האחרון שעלה..
יאיר עצבן אותי! הוא עם הדר, למה הוא מתחיל להתאהב במיטל הזאת?! והוא אפילו לא מנסה להגיד להדר, שגם ככה מרגישה רע! >|
אבל לפחות למאי הולך יותר (חוץ מההתעלפות)
אני לא יודעת מי חשב על הקטע הזה (בסוף פרק 8).. חשבתי שאולי זה יאיר על מיטל, אבל אז אמרת "תחשבו שוב," אז אני לא יודעת.."

מתוך התגובות לסיפור ארס עצמי פרקים שמונה ותשע

"אחד החברים הכי טובים שלי הוא גיי, אחלה בחור. חוץ מאז שהוא היה שיכור וכמעט צירפת אותי. 

והמרחק בין אשקלון לירושלים הוא בערך 3 שעות.. אז אני תומך מרחוק ;)"

תגובות לפוסט- "מחר מצעד הגאווה בירושלים"

"העיצוב מקסים.

הסיפור מקסים.

את מקסימה XF

הנאיביות הזאת בסיפורים היא בערך מה שמאפיין אותך, לא? אני לא מכירה שום לאמפי שכותבת סיפורי מתח דרמטיים עם סוף עצוב או מפתיע, אני אוהבת את לאמפי שכותבת על ילדות קטנות ובוכות, דרמות ילדותיות כיבכול אבל בעצם יש עומק במה שאת כותבת בעצם זה שזו את.

לנסות שינוי לא יזיק, אבל תבטיחי לי שתשארי לכתוב מקסים כמו עכשיו, טוב?

מתוך תגובות לסיפור- "צעיר לנצח"

"היי לאמפי,
אני קוראת די חדשה של הבלוג שלך וישר התחברתי אליו...
את כותבת ממש ממש יפה וכבר הספקתי לקרוא את כל הפרקים שיצאו של "ארס עצמי"(!).
הסיפור מרתק וסחף אותי מההתחלה...
מה שאהבתי בסגנון הכתיבה אצלך הוא שהוא אמיתי, ולא דרמטי כל כך כמו אצל בלוגים אחרים.
דרך אגב, גם אני מאוד אוהבת לכתוב ולקרוא, אבל מתלבטת אם לפתוח בלוג...

בכל מקרה, המשיכי לסחוף אותי ואחרים בכתיבה שלך! "

מתוך התגובות לסיפור ארס עצמי פרק עשירי

"עד שהתחלתי להבין בערך מי כותב קטע אחד, את מוסיפה לי עוד קטע?! חחחחחחחחח אני לא עומדת בקצב!

שני פרקים מקסימים, עצוב לי על הדר... לא חשבתי שיאיר מסוגל להיות כזה זבל!"

מתוך התגובות לסיפור  ארס עצמי פרק אחד עשר ושניים עשר

"מזמן לא קראתי משהו כל כך מצמרר. 

הכתיבה שלך מדהימה. היא שונה מהכתיבה בישרא - היא מזכירה לי כל מיני ספרים שאני נורא אוהבת.

בדיוק סיימתי לקרוא את כל הפרקים, ובאמת שעצוב לי שאין עוד פרק.

אני אוהבת את היחסים בין עומרי למאי. בעיקרון אני נורא אוהבת את עומרי.

והרגע הזה שהוא חיבק את הכדור העביר בי צמרמורת ומילא לי את העיניים בדמעות. 

אני בהחלט מחכה כבר להמשך."

מתוך התגובות לסיפור ארס עצמי פרק שלושה עשר

"פרק יפה!

מאי ודן זוג חלומי...

הפרקים מובנים כמעט לגמרי עכשיו, אבל עדיין המיסתורין צץ מדי פעם...!

זה מה שאני אוהבת בסיפורים שלך!

מחכה כבר ליום חמישי, ולא חושבת שההפסקות בין הפרקים קצרות מדי, אלא בדיוק במידה הנכונה!"

"ויעל והדר יהיו ביחד!
חחחחחחח זה הדבר הראשון שעלה לי לראש כשהן ניהלו את השיחה. כולי כזה. קיס? אה לא? טוב נו...

עזבי יש לי דמיון מפותח חח

יו מאי ודן כבר מחבבים אחד את השני. אבל שלא יקרה מהר מדי! זה הכי כיף לצפות חח ♥ "

"אהאה בקשר לקטע של הרעיון, התכוונתי בכללי הרעיון של הסיפור. מאי הדר דן עומרי... הכל. אלא אם כן זה ממש שילוב של כמה רעיונות אבל מעניין אותי איך הגעת אלין :) 
אגב הסיפור כבר גמור?"

מתוך התגובות לסיפור ארס עצמי פרק ארבעה עשר

"לא יקירה, לא הרמתי את הגבות ועיוותי פרצוף...
זאת הכתיבה שלך, לא שלנו ^^
גם לי יש חלומות אסורים *^*"

מתוך תגובות לקטע- "חלומות אסורים"

"מה?! אוףף!
השירות עדכונים המעצבן הזה של ישרא... אני כבר מלא זמן מחכה שיעלה הפרק הזה, וכשהוא עולה זה לא מודיע לי. כאילו אני לא מנויה... 
מזל שהחלטתי לבוא לבדוק קצת מה קורה פה, אחרת גם עוד שנתיים לא הייתי יודעת שהעלת את הפרק הזה...!
אוווףףףף.
טוב, סליחה שפתחתי את התגובה בכזו פסימיות. פשוט זה כל כך עצבן אותי ואפילו קצת הפריע לי לקרוא את הפרק, כשאני מעוצבנת, את יודעת...
אבל אל תדאגי - אני אקרא אותו שוב יותר לעומק.
אבל, גם ממה שקראתי הוא פשוט פרק מדהים כרגיל. קצת בעסה שהדר מתקרבת ליעל, היא לא יכולה להיות חברה של מאי קצת?! עומרי חמוד כרגיל, טוב... מה אני אעשה... ובקשר להורים של מאי? מה כבר אני יכולה להגיד?
בכל מקרה, פרק מדהים כרגיל, ואולי כדאי שאני אתחיל לבקר בבלוג הזה קצת יותר, בלי להסתמך יותר מדי על השירות עדכונים הזה של ישראבלוג!!!!
מצטערת. מדהים ♥"

מתוך התגובות לסיפור  ארס עצמי פרק חמישה עשר

"ואו.
אוקי, וואו.
וואו?
וואו?!
תגידי, אני יכולה להגיד כל הזמן פשוט "וואו!" ??
כי זה באמת הימם אותי, הפרק הזה. פשוט יש התפתחות לא נורמלית כאן. ואני די בשוק.
הדר ויעל?
מאי ודן?
עומרי והבראה?
לא, הראש שלי קצת לא עובד טוב אחרי זה. 
טוב, נו, זה לקראת הסוף, ככה הדברים צריכים להיות.
חוצמזה, שוב פעם הקטע המסתורי הזה, מסתורי... טוב, אז זה בטוח בת. אבל יעל? הדר? האמת שנראה לי שזו יעל. אבל נחכה ונראה."

מתוך התגובות לסיפור ארס עצמי  פרק שישה עשר

"אוו. מיי. גאד!
יעל מאוהבת בהדר?!?!?! הבנתי שיעל כותבת את הקטעים, אבל מאוהבת בהדר??? אוקי. וואו.
ו... הקטע בין מאי והדר מתיש, זה... כל כך עצוב. איך חברות יכולות פתאום לריב ככה?
והדר ויאיר? מעצבנת הדר הזו... טוב, אבל האמת היא שאפשר להבין אותה - כלומר, הוא פגע בה כל כך!
זה פשוט מדהים. את כל כך טובה! ואם לחזור להתחלה של הסיפור, למרות כל הפשטות וזה שאין פנטזיה, ערפדים או רצח - את מצליחה ליצור מתח תמידי ולשבות קוראים רבים בקסמו של הסיפור. מדהים.
מדהים מדהים מדהים. "

מתוך התגובות לסיפור ארס עצמי  פרק שבעה עשר

"קראתי את הפרק באמצע שיעור אז לא יצא לי להגיב, אבל אני מאוהבת בך. בכתיבה שלך ובסיפור שלך. "

מתוך התגובות לסיפור ארס עצמי פרק שמונה עשר

"פרק כיפי מאוד שנהניתי לקרוא :)
באמת מגיעה לנו קצת מנוחה מכל ההתרחשויות שנעשו פה בפרק האחרונים....
אין לי בעייה לבקר את הסיפור... רק עדיין צריכה להחליט איזה פרקים....
הפרק הבא בעוד שבוע?!?! לא חושבת שאצליח להחזיק מעמד.... אני במתח...
מחכה לפרק הבא בקוצר רוח יותר מככככלללל הפרקים האחרים!!!"

מתוך התגובות לסיפור ארס עצמי פרק תשעה עשר

"סיפור מהמם!

פשוט, חמוד וקצר.

אחד הסיפורים שיותר אהבתי! שאפו!

הכתיבה שלך מדהימה! הקלילות והפשטות שבסיפורים פשוט כבשה אותי!"

תגובות לסיפור- "מרפסות"

"אעאעאעאעעאעאעאאעעא די נו זה מושלם, למה זה נגמר :-[

מקווה מאוד שתמשיכי כמה שיותר מהר עם עוד סיפור בהמשכים מדהים כמו זה. *~*

פרק מושלם!!!"

"זה זה!

אני רוצה להגיד לך תודה על הסיפור המדהייים שיצרת בכתיבתך!!!

אני מאוד מאוד מקווה שתחזרי לסיפור בהמשכים מהר!

וגם סיפורים וקטעים קצרים יתקבלו בברכה!!!"

"|מדהיייםםם!
איך הבלוגים שאני יותר אוהבת בישרא!
אני אשמח לקרוא כל סיפור שתעלי ! "

"קיטצ'י קיטצ'י קיטצ'י !

לא ראיתי סוף טוב יותר לסיפור הזה :)"

מתוך התגובות לסיפור ארס עצמי פרק עשרים

"וואו, מדהים!
הדיכאון עבר גם בי, באמת. 
אמנם הרעיון קצת בנאלי, אבל לא הייתי מוצאת עוד סיפור כזה ברחבי ישראבלוג - גם אם הייתי מחפשת המון!
אני לא מבינה, הבנות שלה כבר גרות מחוץ לבית? אם ככה היא אמורה להיות דיי זקנה, לא? ולעלות כל כך הרבה מדרגות כמו שתיארת... טוב נו, מילא. ככה זה סיפורים. גם אני שונאת שמעירים לי על דברים כאלה, אני פשוט אומרת "זה סיפור! זה לא אמור להיות הגיוני!" :)
טוב נו, לא משנה. יש לי תחרות ממש קשה, בהצלחה ♥ "

מתוך התגובות לסיפור-"אובדן"

"צבט לי הלב לקרוא את זה. אתגעגע אלייך ♥

זאת אילנה מ"כתיבה, זה כל הסיפור". ד"א, מצטערת שמזמן נעלמתי ונטשתי את בלוגך, יום אחד אחזור לקרוא בו. אולי כשתחזרי גם את!

כל דבר וכל אחד צריך הפסקה. חופשה מישרא נעימה :)"

מתוך תגובות לפוסט- "לוקחת הפסקה מהבלוג"

"העלית בקטע הראשון שכתבת נקודה למחשבה, שהיא כביכול מאוד ברורה לרוב, אבל מאוד נכונה. מאוד עניין אותי לקרוא את זה, וברור שהכתיבה שלך תרמה לזה. 
מאחלת לך המון הצלחה בהמשך עם הכתיבה באתר :) "

מתוך תגובות לפוסט יום שישי 2.11

"אני אוהבת את הסקר שעשית. אני אישית מקבלת השראה מכל דבר. אבל בעיקר ממחשבות וסדרות טלוויזיה (אולי זאת רק אני? אני מקבלת המון מדיג'ימון/השמינייה..דוקטור הו..בטלווזיה גם יש דברים מדהימים)
פוסט נפלא, בקיצור "

מתוך תגובות לפוסט יום שישי 16.11

"תודה רבה על הסדנת כתיבה, על ההשקעה הרבה שאת עושה בשביל אנשים.. את מדהימה בעיני (כן את לא מכירה אותי, אבל עוד לפני שפתחתי בלוג הייתי מחטטת לך בבלוג די הרבה) אשמח להשתתף בתחרות כתיבה, אגיש בקרוב :) "

מתוך תגובות ל פוסט יום שישי 30.11

"ואו! איזה כיף! זכיתי במשימת הכתיבה!

תודה רבה, נהינתי לקרוא את הביקורות ואאמץ את מה שכתבת.

אהבתי את הסיפור! אחד הסיפורים המסתוריים שכתבת.... לא ככה

בקיצור: אהבתי!

מחכה בקוצר רוח לפוסט השנה! אשלח לך ברכה...."

מתוך תגובות לפוסט יום שישי 14.12

הברכות שלכם לבלוג!

S.W.A.H

מזל טוב =)

שיהיה לבלוג קוראים ומנויים כמה שיותר ;)

ושללאמפי יהיה את הכוח והרעיונות לכתוב עוד סיפורים מושלמים XD

-

הריט2

שהבלוג הזה יחגוג גם שנה הבאה!

-

הכותבת האנונימית

מי היה מאמין שלפני ממש שנייה הבלוג עוד היה בן חצי שנה? אני זוכרת שהבלוג הזה רק קם, בעצם אני גולשת בו דיי מההתחלה שלו. בהתחלה חשבתי שזה יהיה בו שיהיה בו בדיוק כמוני והתחלתי להתעצבן, אבל לאט ,לאט התמכרתי לבלוג המדהים הזה והבנתי שזה בכלל לא נכון. (:

מאחלת לך המון בהצלחה בהמשך. שימשיכו להיות לך המון קוראים שנהנים מהתוכן של הבלוג, שהוא ימשיך להצליח והעיקר שתמשיכי ליהנות ממה שאת עושה כי אחרת זה לא שווה.

זאת ההזדמנות להגיד לך גם תודה על זה שאת עוזרת לי בכתיבה וגורמת לי להשתפר בזכות הפוסטים, בכלל בזכותך שאת אוהבת לעזור לכול קורא/ת שלך.

ממני, הכותבת האנונימית♥

-

ג'ינג'ית

וואו! כבר שנה! אני חושבת... אני זוכרת כאילו הגעתי לבלוג הזה מזמן,אבל האמת? זה היה לפני חצי שנה..

טוב, אני ממש לא מתכוונת להיכנס עכשיו לפלשבק, אבל אני כן יכולה לספר, שזה היה החופש הגדול. היה לי ממש משעמם, ונכנסתי לשוטט קצת בישרא. כר המון זמן חיפשתי בלוג כתיבה טוב, אבל לא מצאתי... ופתאום, צץ מולי הבלוג שלך- של לאמפי. מיד, ידעתי- זה הבלוג בשבילי! התחברתי כמעט מייד לכתיבה, לרגש, לכותבת... להכל. עוד באותו יום, כל כך התלהבתי מהבלוג, שהצלחתי לקרוא ביום אחד את כל הפרקים (10 אז) שיצאו של "ארס עצמי" הסיפור בהמשכים הנפלא. כתבתי לך- ללאמפי- תגובה, והנה כבר ענית לי בחזרה! ידעתי מיד שאת חביבה. מאז התחתי לקרוא... והשאר? היסטוריה.

אז הרשי לי לסיים בשיר קצר:

וואו, כבר שנה

חלפה עברה

מאז שנפתח פה הבלוג- לראשונה!

הכותבת הייתה מדהימה- אך עם זאת

קצת חוששת,

מהתגובות של קוראים,

שמציצים בסיפוריה הנפלאים!

נכתבו פוסטים,

קטעים וסיפורים,

והקוראים כבר ציפו לכל מילה

שתכתוב הכותבת הנפלאה.

אבל כבר שנה עברה,

והכותבת מרגישה,

כבר בטוחה, אך עדיין נרגשת וחוששת,

מהשנה הבאה על הבלוג לטובה!

ומה אנחנו? הקוראים?

מאחלים לבלוג המדהים?

שימשיך לפרוח, לכתוב

ולעשות לנו על הלב טוב!

אז באהבת ובהוקרה,

ג'ינג'ית, הקוראת המסורה.

-

תודה רבה לכל מי שבירך את הבלוג! התרגשתי לקרוא את הברכות שלכם! D:

מי שעוד רוצה לשלוח ברכה, מומזמן, ואני אוסיף את זה לכאן :)

סיפור חדש!

מאחלת לך/ לאמפי

אני לא זוכרת את הפעם האחרונה בה כתבתי לך מכתב. אולי בשל העובדה כי נהגתי להרבות במעשה זה... בפעם הראשונה שכתבתי לך אחד כזה והעזתי להביא לך אותו, אתה חייכת חיוך רחב מאוזן לאוזן ועינייך נצצו. אמרת לי שאתה מרגיש כמו בסרט ישן, ושלדעתך, מכתבים זה נורא רומנטי, במיוחד בעידן המודרני של היום. מאז קיבלת ממני עוד מכתבים ספורים, ומידי פעם עולה בי הסקרנות לגלות מה עשית איתם; האם השלכת אותם לפח כבר ממזמן? או שהם שמורים לך בצורה מסודרת באחת ממגירותיך בשולחן הכתיבה בחדרך? אני מניחה שאני לא אדע מה באמת עשית עם אותם דפים בהם כתב ידי מככב שם בצורה כמעט מושלמת. הייתי משקיעה את כול כולי כשכתבתי לך אותם ולא היה לי אכפת שידי כאבה מעט אחר כך. ידעתי שזה משמח אותך לקרוא כל פעם מחדש על האהבה הבלתי פוסקת שלי אליך, הוכרת התודה ובקשת הסליחה שמעולם לא הפסקתי לבקש ממך.

והנה עכשיו, החלטתי לכתוב לך מכתב נוסף. איני יודעת מהו מספרו... כבר ציינתי שאיני זוכרת כמה מהם בדיוק כבר כתבתי לך. זאת אומרת, כמה מהם שנכתבו על ידי ומצאו את מקומם בכף ידיך, הרי מגירותיי מלאות בערימות של מכתבים שמעולם לא הגיעו אלייך. וטוב שכך. אני מאמינה שטוב שכך.

נפרדנו דיי ממזמן. מאז אותה החלטה שאנחנו צריכים להמשיך איש-איש בדרכו, לא ראיתי אותך יותר מידי פעמים. אני זוכרת את הפעם בה עברתי ליד גן העץ הישן, אותו גן בו נהגנו אתה ואני לבלות לילות ארוכים בבהייה ממושכת בכוכבים, וראיתי אותך חובק בזרועותיך בחורה בעלת שיער בצבע חום-אגוז ועיניי-חתול ירוקות. אני זוכרת היטב את אותה התחושה. תחושה של החמצה, תחושה של כישלון. כישלון על כך שאתה הצלחת להמשיך בחייך, ואילו אני מתקשה למחוק אותך מזיכרוני. באותו היום, כשנכנסתי לביתי, נשכבתי על מיטתי ובהיתי בתקרה הלבנה. נוכחי לגלות כי סערה משתוללת בקרבי וכי התקשיתי להפסיקה. עד היום איני מוצאת את המילים הנכונות לתאר את אותן תחושות שהתרוצצו בתוכי. אני זוכרת שחייכתי לעצמי חיוך גדול. ראיתי עד כמה אתה חזק, לא מבזבז אף שנייה מחייך. נוכחתי לגלות עד כמה אמיץ אתה, מצליח לשמור את ראשך על הכתפיים. אתה לא שוקע ולא צולל. אתה ממשיך לשחות בסופת חייך. ואיכשהו זה שימח אותי. שימח אותי כל-כך.

היום, כשקיבלתי את הזמנת חתונתך בדואר, עיני נתמלאו דמעות. דמעות של הקלה, של שמחה שהציפה את כולי וגרמה לדעתי להשתגע. ואני יודעת, זה יקרה. אתה תעמוד מול האהבה ותביט בה עין בעין. במישהי שתהווה לך נחמה, תקווה, שתהייה מלכה עבורך לשארית חייך.

אני לא יודעת אם אי פעם חשבת לעצמך מה אני חשה. מה אני מרגישה. האם תהית בינך לבין עצמך מה חוצה את מוחי? מה מעיר אותי משנתי, או לא מניח לי להירדם? האם זה עוד אתה שם, מנקר במחשבותיי? ואני בטוחה כי אתה יודע שליבי נצבט על כך שיש לך אחת אחרת. אחת אחרת שהיא לא אני. היא כנראה טובה יותר, עדיפה יותר. היא ללא ספק הגיונית. הרבה יותר ממני.

את אהבתי האדירה אליך ששחררתי לחופשי. איני יודעת היכן היא נודדת, אך אני מקווה שהיא תמצא את מקומה במקום שיהיה לה בו טוב. במקום בו יאהבו אותה בחזרה. אותה האהבה שלא אוכל לתאר עבורך במילים. כל יום עבורי היה הן כחלום והן כסיוט יחד. איני מאמינה כי מישהו יצליח לשחזר עבורך את אותה האהבה, שיצליח להעניק לך ולו חצי דבר ממה שאני הקרבתי למענך בתוך ליבי... והתקווה שבי היא שאתה עוד ממשיך להעריך, לזכור ולנצור את דמותי בליבך. שלמרות שנפתחה בפנייך דלת לעולם חדש, לעולם שלא הכרת; טוב יותר, שמח יותר, שלם יותר, עוד תישאר אצלך פינה חמה רק בשבילי.

אני מאחלת לך שתהייה מאושר. עם האנשים שעושים אותך הכי מאושר. אולי רק אני באמת מבינה כמה מגיע לך להיות שמח, כמה מגיע לך להיות נאהב, להיות אוהב. אני מאחלת לך שהלב שלך יישאר שלם. ששום דבר מהמיוחדות שבך לא יפגע, שהחיוך שלך ימשיך להאיר ושהצחוק שלך ילווה אותך כל חייך. חשוב לי שתדע כי אני מאושרת בשבילך, ולמעשה אני כמעט בטוחה כי אני האדם המאושר ביותר כאשר מדובר בך... אני שמחה ששחררתי אותך, שהצלחתי להרפות, להבין וללמוד את דרכו של עולם. אני שמחה שלמדתי כיצד לוותר.

אני אשמח לקבל תגובות על המכתב הזה.

הוא הוגש לתחרות הזו וכדי שאזכה אני צריכה שיצביעו לי, אז אני אשמח שתעשו זאת שפ בפוסט D;

אני רוצה להקדיש את הסיפור הזה לחברה שלי, שאני מאוד אוהבת ומאחלת לה את כל האושר והטוב שיש, עם האנשים (או האיש...) שעושים אותה הכי שמחה ומחוכיית! מזל טוב לכם עד מאה עשרים, ואל תשכחי להזמין אותי לחתונה!

משימת כתיבה חדשה!

לכבוד יומהלדתו של הבלוג, המשימה שלכם היא לכתוב סיפור העוסק ביום הולדת. של מי? איפה? איזה גיל הדמות חוגגת? עם מי?

את הסיפור יש להגש עד לתאריך 4/1/13. הסיפורים יעלו לבלוג ואת הניצחון תקבלו ע"י הצבעות של הקוראים.

הנשרשמים:

1.

2.

3.

4.

5.

וכו'...

בהצלחה!

תוצאות הסקר הקודם:

הייתי דיי מופתעת! כיף לראות שאף אחד לא חושב ששערוי ספרות זה משעמם רצח ושיש רב שאוהב מאוד את השיעורים האלה! 

ולסקר החדש:

Writing Is Breathing הוא...

- עוד בלוג כתיבה בישראבלוג...

- בלוג כתיבה שיצא לי לבקר בו פה ושם...

- בלוג כתיבה חביב שכיף לשוטט בו! :)

- בלוג כתיבה שאני מאוד אוהב/ת! מומלץ! ;)

בואו להצביע פה!.

ולסיום...

אז עברה שנה ואיתה ביחד המון חוויות מהבלוג הזה, מהבלוגים שלכם, מהתמיכה שלכם, מהתגובות שלכם ומהעובדה שהמשכתם לבוא ולבקר, לקרוא ולתת את דעתכם. אני מניחה שלא רק בזכותי הבלוג הזה עוד חי וקיים, גם לכם יש חלק גדול בזה. אתם מדהימים ואני מודה לכל 16 המנויים שלי, 49 הקוראים, ומעל 10,000 הכניסות שלכם לבלוג.

אני מאחלת לבלוג שהוא ימשיך להכיל בתוכו עוד סיפורים רבים ונפלאים. שאמשיך להתקדם עם הכתיבה, שאתפתח ואלמ ובעז"ה אגיע להשגים טובים והנאה 100%!

כמובן שרציתי לעשות רשימה של סיפורים שאני אוהבת במיוחד, אבל אני באמת אוהבת את כולם ומתחברת לכל אחד בצורה שונה. תקרוא את כולם, זה שווה! :)

אני אוהבת אתכם המון, והלוואי שזה יימשך ככה!

השקעתי המון בפוסט, ואני אשמח לשמוע את דעתכם!

הפוסט נשאר פה משהו כמו חודש, פחות או יותר.

שתהייה שבת שלום וכמובן מזל טוב לבלוג!!!

- תודה על העיצוב לבלוג המדהים הזה.

- מוזמנים לבקר בעמוד הפייסבוק של הבלוג!

- ולהמלציץ על הבלוג שלי- Goldeg Blog