פשוט, אני.

כששככו תחושות העלבון, האכזבה, הציפייה שהתנפצה לקבל ממך יחס קצת יותר, אמ, פשוט יותר -

עדיין נותר בי געגוע,

אבל בעצם לא ברור למה אני מתגעגעת.

לתחושה שנמשכים אליי?

לחיבה?

לקלילות הזו, ולקליק שהרגשתי בינינו, ומי יודע אם היה אמיתי.

הייתי רוצה להאמין שכן

שזה היה קסום ומיוחד עבורך כפי שהיה לי.

מצד שני היחס באותו יום הבהיר לי באופן חד משמעי

שאין לי מקום בחייך יותר,

שזה קצת מרחמים או נימוס - היחס שאני כן מקבלת.

אז, מתגעגעת,

אבל למה בעצם?

היום בדרך הביתה, באמצע בכי,

חבר תפס אותי בטלפון להתייעץ על משהו לא קשור

ומצב הרוח השתפר פלאים.

אני אוהבת להרגיש מועילה...

ותודה להשגחה העליונה על השיחה הזו, אם יש כזו, או סתם למזלי הטוב. הייתי זקוקה לזה באותו רגע.