"הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד, היא להמציא אותו."
(פיטר דרוקר)
ובדיוק כמה שעות אחרי שכתבתי את הפוסט הזה (
לחצו כאן) הוא הופיע.
הוא הופיע קצת קודם האמת, אבל לא לקחתי אותו בחשבון... אין לי מושג למה, ואז, בלילה שלפני הגיוס, הוא שלח לי הודעה מתגרה בהחלט.
גם אני וגם הוא ידענו שזאת הודעה שדורשת צומי. הוא רצה שאענה לו, וזה מה שעשיתי, ואני לא יודעת אם להתחרט או לא.
אני לא אתחיל לתאר ולהגיד שהוא חתיך הורס, מעלף חושים, ושובר לבבות כי הוא לא, אבל משהו שם... באישיות המתחכמת הזאת מצחיק אותי.
השיחה הראשונה הייתה בעיקר צחוקים והרבה ציניות, בעיקר כי זה האופי שלי... אני עונה בציניות ולרוב אנשים פשוט נגררים אחריי, אבל בשיחות הבאות הכל זרם לכיוון יותר רציני. בדיוק כמו שכתבתי בפוסט הקודם, (הרבה לפני שדיברתי איתו), כתבתי לעצמי בקטע (הדמיוני) שהגיע הזמן להשתחרר, וכאילו כדי להוכיח לי את מה שכתבתי ולבדוק אם אני מבצעת, הוא הופיע משום מקום.
"זה החלום שלך?"
"החלום שלי זה לנשק אותך כרגע."
מה יכולתי לענות על זה? כל חלקיק בגוף שלי קפא, בהיתי במסך ונשכתי שפתיים. איך אני יכולה להסביר לו שיש לי חרדה מזה, חרדה מגברים שיהרסו אותי? איך מסבירים את זה בכלל?
"לחלום זה טוב."
"מה את שלילית?"
"אני לא שלילית, אני צוחקת! אתה לא מבין את חוש ההומור שלי."
"אבל זרמי קצת,"
"קשה לי"
"למה?"
"כי כבר שברו לי את הלב ולא בא לי עוד פעם."
הוא לא יודע, כי הוא לא מכיר אותי. אבל הלב שלי נשבר כבר בגיל צעיר, ומאז יש לי חרדה מגברים. זה לא היה סתם שברון לב מאהבה למישהו.
זה היה שברון לב מגבר שהיה אמור להיות אתי כל החיים, ללוות אותי, לתמוך בי, להצחיק ולחזק אותי, להתקשר ביום ההולדת ולהגיד לי מזל טוב, לעודד אותי כשאני עצובה, להתעצבן כשאיזה בן פגע בלב שלי.
אבא שלי היה אמור להיות אבא. לא איזה מכונה ששולחת לאמא שלי צ'ק פעם בחודש ונעלמת. הוא לא היה אמור לשבת בכלא בגלל שהוא הכה את אשתו השנייה, והוא לא היה אמור להיות גרוש עכשיו אם הוא לא היה שותה ומכה נשים. הוא שבר לי את הלב כל כך חזק, שאיבדתי אמון בגברים, ועכשיו?
מה אני עושה ברגעים כאלה, כשאני באמת רוצה קשר רומנטי עם מישהו ואני כל כך מפחדת לחוות את הכאב הזה שוב? מה עושים ברגעים כאלה בכלל?
"למה שאני אפגע בך?"
"כי בסוף כל הגברים פוגעים בי."
"אני לא כל הגברים, ומה שאני הכי רוצה זה להיות איתך כרגע. יש בעיה?"
"לא, אין בעיה."
"זה הדדי?"
"אני לא יודעת."
אני לא יודעת. אני באמת, באמת, באמת לא יודעת. לא יודעת אם אני אי פעם אוכל לסמוך על גברים. לא יודעת אם אני אי פעם אוכל להיות עם מישהו בצורה נורמאלית, בלי שירסק את הלב שלי לחתיכות.
אני חייבת להתנער מזה, אבל כל פעם שיש לי הזדמנות, אני קופאת.
הוא מחובר.
אני לא שולחת לו הודעה.
אני יודעת שהוא מחכה, כי אני רואה את זה.
אני לא יכולה.
מזל טוב אבא. יש לך יום הולדת היום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יש לי מה לומר...
