אני מזוכיסטית. אני אוהבת להקשיב לשירים שגורמים לי לסבול מזכרונות.
אני לא יודעת מה יש לי, אבל בזמן האחרון מצבי הרוח שלי קיצוניים מדי, רגע אחד אני מחייכת, רגע אחרי אני בוכה, רגע אחרי אני כועסת, רגע אחרי אני רגועה.
אני צריכה מישהו איתי, ואני לבד. איך נתקעתי לבד? אני לא לבד. יש לי זכרונות שעושים לי רע.
שירים שצובעים לי את הרקע בשחור, לא משנה כמה יפים הם יהיו.
הו, כמה שאני שונאת את השיר הזה. מעורר בי את הכעס התמידי הזה... מעורר בי זכרונות של אנשים שניתקו קשר סתם, בלי סיבה, בלי להגיד, בלי להיפרד.
השיר שאבא שלי שמע בלופים. אני שונאת את השיר הזה כמעט כמו שאני שונאת אותו ואת מי שאני בגללו היום.
שתי השירים שהתנגנו, באופן מפתיע, אחד אחרי השני בפלייליסט בסדר אקראי, בפעם הראשונה שניסיתי להתאבד. כשקלטתי מה עשיתי חבשתי את הידיים והלכתי עם התחבושות אולי חודש או יותר עד שהפצעים החלימו לגמרי. חורף. הנחמה שלי.
שיר שהיה ברקע של חלום שחלמתי. מהטלוויזיה, בזמן שאמא שלי עומדת ושוטפת את הרצפה עם דמעות. איכשהו אני יודעת מה קרה, ולמה היא בוכה (שוב!), ואז היא נעלמת פתאום, ואני מוצאת אותה מתה במיטה עם אבא שלי לידה.
לא יכולתי לישון אולי כמה ימים בצורה נורמאלית. השיר הארור הזה התנגן בכל אחד מהחלומות שלי והעיר אותי שנייה לפני שמשהו באמת קרה.
השיר ששמעתי בכל פעם שרציתי לבכות ולצרוח ולבעוט שכולם ידעו שמשהו לא בסדר- ולא עשיתי את זה. במקום זה רק בלעתי את הדמעות והזכרתי לעצמי בניסיון עלוב שאני "חזקה".
השיר שמושמע אצלי בחדר (מאז שגיליתי אותו), בכל פעם שנשבר לי הלב מחדש.
הפעם ההיא שחשבתי להתאבד בפעם השנייה והשלישית והרביעית. לשתות את כל הכדורים בבית כי ממילא אף אחד לא יבוא בזמן לגלות את זה.
לקפוץ מהקומה השלישית על אדמת בטון. לקפוץ מתחת לגלגלים של מכונית.
(Take me away... I've got nothing left to say...)
את השיר הזה גם חלמתי בחלום. האמת... אני לא יודעת אם באמת חלמתי או שזה היה מציאותי, או שאולי זה לא קרה בכלל... ראיתי את עצמי משם, מלמעלה. שוכבת במיטה שלי, בחדר שלי, העיניים שלי עצומות, אבל אני לא זוכרת אם נשמתי או לא. נשמתי? כנראה שלא, כי לבסוף רק נאנחתי והרגשתי שאני צוללת לתוך עצמי.
אחרי רגע פתחתי עיניים. כביכול התעוררתי מחלום.
אז זה היה חלום? מציאות? אין לי מושג, זה לא שיש לי מישהו שיכול להסביר מה קרה שם. יחשבו שאני מטורפת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יש לי מה לומר...
