Flames in Paradise

מה היה קורה אם לא היינו חיים בחברה של היום?

מה היה קורה אם אנשים לא היו חיים במרדף יומיומי אחרי מוצרים וכסף?

יום בלי אייפון או טאבלט, יום בלי לפוצץ סוכריות אלקטרונית או בלי לגדל ירקות בחווה דמיונית.

יום שבו היינו יוצאים ומסתכלים על השמש שטרחה להציץ עלינו מבעד לקור דצמבר-ינואר?

אולי היינו מסתכלים אחד על השני ועל הכביש שאנחנו חוצים בלי להתעסק בשיחה או ב-SMS. כנראה היינו מצילים הרבה חיים.

מה היה קורה אם היינו שומעים שיש מבצע ולא רצים לראות על מה מדובר? מה אם לא היינו קונים דברים שאנחנו לא צריכים כי הם נמכרו ב"זול" וש"אולי אצטרך את זה מתישהו"?

כנראה שהיה לנו יותר מקום בבית, ואולי גם יותר כסף בכיס כדי לקנות משהו שאנחנו באמת אוהבים.

מה היה קורה אם היינו עוסקים רק במה שאנחנו אוהבים ולא מבזבזים את רוב היום בלעבוד כדי לחיות?

מה אם בכל פעם שמישהו היה רוצה לצאת עם מישהי, היה שולח לה פרחים במקום לכתוב לה הודעה בוואטסאפ או בפייסבוק? ומה היה קורה אם במקום לשמוע ולראות אחד את השני בסקייפ, אנשים היו נפגשים באמת?

מה היה קורה אם היינו הולכים ברחוב ומזהים אנשים כי אנחנו באמת מכירים אותם, ולא כי ראינו אותם אצל "חבר של חברה של בת דודה של ידיד" בפייסבוק?

מה היה קורה אם אנשים היו מתחבקים באמת ומנשקים באמת במקום לשלוח איזה סמיילי צהוב עם עיניים?

אם לא היו משחקי מחשב או טלוויזיה, סמארטפונים או טאבלטים, היינו משחקים גולות וגוגואים כמו פעם?

היינו משתמשים בצמידי גומי ליופי ולמשחקים באותו הזמן? היינו זורקים אותם לכיוון הקיר ומנסים לעקוף את כל השאר?

האם היינו משחקים בפוגים או בדוקים? ומונפול... האם היינו משחקים אותו במאבק על השטרות המזוייפים או סתם בשביל להינות עם המשפחה?

האם היינו מרכיבים פאזל במקום להעלות תמונות לאינסטגרם? האם היינו קוראים ספרים?

האם היינו משחקים מחבואים או תופסת? או שנשאר לשבת מול מסך הטלווזיה והסוני-פלסטיישן, נברח מרוחות ונזהר לא להיתקע בעץ?

ילד בן שנה יודע להעביר תמונות בנייד- סבתא שלי לא. אנחנו נולדים עם הגן הזה- גן הטכונולוגיה. הוא הפך לחוש שישי- משהו שאף פעם לא חשבו הדורות הקודמים שייקרה. אנחנו נולדים לעולם אלקטורני- אף אחד לא מרגיש מוזר. הכל ליגיטימי, הכל צפוי, הכל נגיש והכל מובן. 

אבל לא פשוט.

כלום לא פשוט.

הכל קל.

אבל לא פשוט.

פשוט לא פשוט.

הרגעים האלה שאני מהרהרת לעצמי מה היה קורה אם לא הייתי כותבת את זה בבלוג אלקטורני אלא ביומן, עם עטים צבעוניים... סביר להניח שלא הייתי כותבת על זה- זה לא היה קיים, ואני... הייתי נשארת עם היומן הישן, עם דפים ותמונות שחור לבן, עטים. או אולי רק עט אחד, שחור או כחול. פשוט.