" כי בזמן האחרון, גם קשה לי להשביע
את הרצון המקולל, לשרוף הכל בלי להודיע..."
" אין לך מושג בכלל כמה אני מתגעגעת אלייך."
אמא.
בחיים לא התגעגתי לאף אחד. אף פעם.
כאילו כן, התגעגעתי לאמא שלי כשהיא הייתה בחו"ל או לסבתא שלי כשלא ראיתי אותה, אבל אף פעם לא חשבתי על המילה "געגוע" במובן של "אני משתגעת בלי לראות אותך."
ועכשיו? אלוהים!!! אני עוד שנייה מטפסת על הקירות כמו ספיידרמן. עוד שנייה מחפשת פינה בחדר עגול. עוד שנייה טסה לירח ובחזרה כדי להסיח את דעתי מהגעגוע המטורף הזה. אני חולמת בלילה. אני בוהה בהקיץ רוב היום. אני מסתכלת על הדלת בציפייה שתיכנס וכל פעם מתרסק לי החיוך.
שלשום לא קמתי לבסיס בזמן כי חלמתי עליו ולא קמתי עם השעון המעורר, כל שנייה כיביתי אותו (8 שעונים...) כדי להמשיך לחלום. אני מטומטמת בקטע אחר.
איך אפשר בכלל להתגעגע למישהו כל כך?
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר, כי אני פחדנית. כי אין לי אומץ להתקשר או לשלוח הודעה או אפילו להיכנס לפרופיל בפייסבוק ולייסר את עצמי. ואין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי, אבל אוי. אני לא יכולה יותר, אני פשוט לא מצליחה לעכל אל זה שהוא לא בא כל יום, שאני לא רואה אותו צוחק עליי כל יום שאני נראית שבוזה מתמיד. מה אני עושה עם עצמי?
.
.
" כי בזמן האחרון, אני נוגע- לא נוגע,
ואם נגיד את האמת, אני הולך ומשתגע...
כי בזמן האחרון, קצת חשוך, אתה שומע?
אז תדליק כבר את האור,
תעשה מה שאתה יודע..."
ולא רק שאני משתגעת מהגעגועים ההרסניים האלה, אני גם משתגעת בבסיס, כי אני מרגישה חנוקה.
אני מרגישה שהגעתי לתקופת ה"לא-משנה-מה-ייקרה-הזמן-לא-יזוז". נשארו לי עוד 11 חודשים, ואני רואה את כל העולם משתחרר, אנשים שהיו שכבה מעליי בבית ספר מעלים תמונות של חוגרים גזורים, אנשים שהתגייסו במחזור שמעליי בבסיס עוזבים, מדברים על מועדפת ואוניברסיטה, וכל כך בא לי גם... וככול שאני רואה אותם אני עוד יותר מתבאסת. כל כך בא לי להשתחרר גם, לעשות משהו עם החיים שלי.
להוציא רישיון.
לעשות תואר ראשון בספרות עולמית.
לעשות תואר שני בפסיכולוגיה.
ללמוד מקצוע.
להכיר מישהו שיסובב לי את הראש, יגנוב לי את הלב וישמור אותו בכספת.
לטוס לחו"ל.
לנוח.
לעבוד ולקרוע את התחת ברצינות, כדי להעריך את הכסף שלי (לא שעכשיו אני לא מעריכה... במיוחד עם המשכורת 350).
להתחיל לחיות כבר!
.
.
אבל אני מתכננת רחוק מדי.
תנו לי להגיע לספטמבר.
יש לי כל כך הרבה חופשים בחודש הזה... ועם זאת, כל כך הרבה עבודה. כמה תורנויות שכבר עכשיו יש לי כאב ראש לחשוב עליהן...
אבל ה-1/09/13 אני נחה,
וה-11/09/2013 אני בספא
וה-04/09/2013 ראש השנה...
.
.
ואז... אוהו.
מה-18/09/2013 עד 29/09/2013 חוץ מה-23/09/2013 אני בחופש.
גן עדן!!!
שייגיע כבר, אין לי סבלנות לחכות יותר!
אני צריכה אוויר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יש לי מה לומר...
