מכירים את זה שממש בא לכם לראות מישהו... אבל אתם לא רואים אותו?!
כל כך מעצבן שאני לא אפרט!
ותראו מה מצאתי על הקיר במסדרון? לא שמתי לב לזה אף פעם, אבל יפה לצה"ל... לפחות יש חשיבה.
וכמובן, שלא צריך לציין שמדובר במשפט (הליך משפטי), שיתנהל באחד מבתי הדין של היחידה שלי.
עכשיו לשבוע!
אז נתחיל בזה שהשבוע הזה נפתח לא טוב. קמתי בראשון עם מצב רוח ירוד
בצורה מפתיעה (כי אני באמת אדם אופטימי בדרך כלל), וכדי להוסיף ל"אושר"
שלי, הגישו לבית הדין 100 תיקי תעבורה.
100 תיקי
תעבורה = לחץ = ריבים = הרס מצב רוח לעוד 100 אנשים שמגלים שיש להם הליך משפטי =
עוד יותר מבואסת = עוד יותר מריבות = עוד
יותר לחץ.
בכל מקרה, החלטתי שאני שמה זין, כי תאכלס מי מעריך את מה שאני אעשה/לא
אעשה?
החלטתי לקחת לעצמי נטו 20 תיקים. לפתוח אותם ולזמן נאשמים, וזהו...
שלום על ישראל. ממילא מעיין קופצת כשמישהו נוגע לה בתיקים. היא אוהבת לעשות דברים
לבד.
אז למה לשבור את הראש? שאחרים ישברו. לבריאות.
בקיצור..המצב רוח המעצבן הזה נגרר עד שני-שלישי, ורק היום (אחרי
שהשלמתי כמה שעות שינה טובות בלילה) קמתי עם מצב רוח קליל יותר.
אפילו!!! הבאתי עיתון לבסיס. קולטים? אנחנו הבסיס היחיד בצה"ל
שלא מרשים לו לקרוא עיתונים, ולמה?
"זה לא יפה שנכנסים נאשמים ואתם קוראים להם עיתון מול
הפרצוף."
אז מה? אתם יודעים כמה דברים לא יפים אתם עושים? מישהו מתלונן (בפנים
שלכם בכל אופן)?
כי לקחת לחיילים חלב שמביאים ממז"י נטו כי אתם קמצנים (למרות
שאתם מרוויחים פי מאה מהמשכורת המעפנה שלנו שממנה אנחנו קונים חלב ויכולים להרשות
לעצמכם לקנות לבד), זה יפה?
או לא לספק לנו מוצרים בסיסים שכל חייל בצה"ל מקבל, כמו כוסות,
כפיות, וכלים חד פעמיים, זה יפה?
צילמתי תמונה בשביל המזכרת, כי זה בהחלט לא ייקרה כל יום לצערי. חוץ מזה יצא לי קפה טעים (;
ובעוד אני יושבת במשרד, תוהה לעצמי אם בא לי לדבר עם עוד נאשם משוחרר
שהצבא מתעקש לרדוף אחריו, אני חושבת וחושבת על השיחה היא מחמישי, שתקועה לי בראש
ומסתובבת כמו בומרנג.
למה אני לא גבר. אמר והלך-
אבל לא!!!! בנות חייבות לעבד הכל עד הפיסה האחרונה, חייבות לחפור ולקדוח, עד שללימון כבר לא יהיה מיץ?
וכשאני חושבת על זה אני מתחילה לצחוק לעצמי... כי יש כל כך הרבה סיבות
למה לא להיות אישה. למשל מחזור. המחזור הזה, משבש את החיים. שבוע לפני את סובלת
מרגישות יתר, מישהו אומר לך שהשיער לא הסתדר ואת רוצה להיסגר בבית ולא לצאת עד
השנה הבאה, ובזמן המחזור את מרגישה כמו איזה חיה שפצעו אותה ועכשיו היא גוססת לאט
לאט, ואחרי המחזור, את כולך כמו פרח שיוצא אחרי גשם. אז מה, אחרי זה עוד מאשימים
אותנו בפיצול אישיות?!
אבל לא משנה... על זה אפשר לדבר בפעם אחרת, כשאני פחות עייפה.
אני מחכה כבר שיגיע יום שני- אני יוצאת לחופש של שבוע. משני-עד שני-
בלי בית דין דרום. יש יותר מאושר מזה? לא חושבת.
אני מתרגשת כאילו אני מינימום יוצאת לחופש הגדול עכשיו.
אבל שיגיע כבר ראשון!!! (יש לי את הסיבות שלי... ) אלא אם כן מחר יהיה
נס ו... כן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יש לי מה לומר...
