"אנו מתייחסים באדישות לאלה הרחוקים מאתנו."
( אדוארד גיבון. )
אתמול קרה לי מקרה לא נעים.
עצם היותי חיילת, אני מרבה לנסוע באוטובוסים, ואפילו אומר שרוב זמני מחוץ לבסיס מתבזבז על אוטובוסים, ואתמול, לראשונה, נתקלתי במקרה לא נעים.
בחורה צעירה, חיילת, עלתה לאוטובוס עם מבט מפוחד בעיניים וידיים רועדות.
כמו כל אחד אחר, לא שמעתי מה היא אומרת כי אוזניות היו בתוך אוזניי, אבל מהרגע שנכנסה הייתה לי תחושה לא טובה שמשהו עומד להתרחש.
הנהג הסתכל עליה במבט מוזר, ואז ראיתי שמייד אחריה, עולה אדם כבן 25-26, מחוייך, מרוצה מעצמו, והיא רועדת לה.
היא התיישבה ליד הנהג, והסתכלה על האיש ההוא. בשלב הזה כבר הורדתי את האוזניות, מוכנה להגיש לה עזרה. היא לא נראתה לי בסדר, כשפתאום, הסתכלה על האיש ואמרה לו מפורשות: "תפסיק לעקוב אחריי!"
כאן קפאתי במקומי.
היא אמרה את זה בקול, מול כולם.
הרודף, כשחיוך מטריד על פרצופו, רק הסתכל עליה וצחק, ומייד לאחר מכן קם, והתיישב מאחוריה.
היא מיהרה לאחוז בטלפון שלה ולהתקשר למישהו, אולי כדי לקבל עזרה, אולי כדי להרגיש בביטחון כשיש מישהו איתה על הקו, ועברה לשבת מאחורה, והפלא ופלא? הבחור נעמד, והתיישב לידה שוב!
הפעם, אמרה בקול רם: "תפסיק לעקוב אחריי". בהינו בהם בהלם, והמוח שלי ניסה לחשב ולמצוא לה פתרון. בעודי סורקת את המקום ומחפשת דרך לעזור לה, ראיתי את הנהג מגניב מבטים מהמראה הקדמית,
ראיתי את זה שיש מולי, כבן 40-50 מביט בה וברודף,
ראיתי איזה מבוגרת שהסתכלה על הכל בעיניים מכווצות,
והכי גרוע?
זה שאף אחד לא ניסה לעזור לה! איך אפשר לראות בחורה צעירה, חיילת, מוטרדת לעיניי כל ולא לעזור לה!?
וכאילו מידי שמיים, היא הסתכלה עליי. היא ראתה אותי, עירנית, מתוחה כמו קפיץ,
ופשוט מבלי לחשוב סימנתי לה עם היד לכיוון הדלת שהייתה מאחורי.
שתצא. הוא לא ישים לב שהיא יוצאת, האוטובוס ימשיך לנסוע, והמטורף יעזוב אותה... וזה מה שהיא עשתה.
אני חושבת שאף פעם לא אשכח את המבט המפוחד שלה כשבדקה בפעם השנייה ושלישית אם הרודף לא יצא אחריה.
ואני שואלת את עצמי... בחברה שאנו חיים בה, שהיא כביכול חברה חמה, אוהבת, רעשנית וחופרת עמוק לחייו של האדם.
חברה שבה אני מרגישה שבכל רגע נתון שבו אפול ברחוב, יעזרו לי... איך יכול לקרות מקרה כזה בו יושבת חיילת,
מבקשת לעיניי כל מהבחור המטורף שיפסיק להטריד אותה, ההמון צופה ב"מופע" ולא מגיב!
איך זה יכול להיות?!
איך יכול להיות שהנהג רואה את זה ולא מעיף את המטורף מהאוטובוס? זאת חיילת צעירה, למען השם! מה היא יכולה לעשות כדי להעיף מעצמה איזה גבר מבוגר ומטורף?
אחרי זה שואלים למה הנוער נראה ככה? זה מה שמלמדים אותו! היחד האדיש הזה, חוסר האכפתיות לאחרים ולסביבה, זאת בושה!
כשהסתכלתי עליה, הרגשתי את האכזבה המרה מתפשטת בי עמוק, והכעס פיעפע בי.
המון יושב ומסתכל, לא מגיב. אדישים למצב הזה, רואים את הסבל, אבל אין תגובה. אין יחס, ממשיכים להסתכל מהחלון ולהתעלם מהסיטואציה.
כאב לי בשבילה. כעסתי בשבילה.
אנחנו בני אדם, כבוד... עזרה! רעות! קצת אכפתיות ממה שקורה סביב!
ברגע הזה, יותר מהכל, התביישתי להיות חלק מהיושבים באוטובוס הזה, אפילו שאני הייתי היחידה שהייתה מוכנה לזנק עליו במכות אם לא ירד לה מהוריד.
התמונה לקוחה מפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יש לי מה לומר...