"מילים הן חפצים, כמו כל דבר אחר שנבנה על־ידי בני אדם. הן כלים. כמו מספריים, כמו דבק, כמו נעליים. חפצים שימושיים, שנועדו להקל לנו את החיים."
(באדולינה).
אני אוהבת כשיש שירים שפשוט כתובים עליי מילה במילה.
אני אוהבת לשמוע מילה אחרי מילה ולהרגיש צמרמורת בגב ובידיים.
אני אוהבת להדגיש כל משפט שמתחבר אליי בצבע, כדי להרגיש את המילים.
אני אוהבת.
נתן גושן- איפה את
.
אז אני סוגר שבוע בלעדייך את חושבת לוותר
אני לא מאמין שאת צריכה להסתתר כי כל הבעיות נערמות
ולבסוף זה רק יכאב יותר
זה לעבור את המדרגה, להתבגר להיפגע
זה לשים את האדיוט והשטויות בצד רק לשבת ולהירגע
.
אז אני דורך אקדח ומכוון רחוק
אני מטפטף זיעה ואז נושם עמוק
אני מנגב דמעה ואז מתחיל לצחוק
כאילו כלום לא קרה
.
ואני שיכור ממך אז אני הולך לאט
וגם חשוך אצלך אז תעזרי לי קצת
בדיוק שניה לפני שהכדור נפלט
אני לא רואה מטרה
.
אז איפה את כשהמציאות חוזרת
אז איפה את כשהדמיון נגמר
אז איפה את
.
אז אני מוכן, אולי נתחיל לשים את הקלפים על השולחן
שברת את הקירות שעליהם אני נשען
אז אם אפול, הכאב יהיה הרבה יותר גדול
אז אני קובר את כל הכאבים את הדמעות על הפסנתר
את כל המכתבים, אני לא רוצה את זה יותר
.
אז אני עייף מדי בשביל לחשוב עמוק
ואני כבד מדי בשביל לעוף רחוק
ואני רוצה כל כך אבל לא יכול לצעוק
כי שקט פה מדי
.
ואני הולך יחף ברחובות ריקים
ואני נזכר פתאום בזכרונות מתים
וכשעולה האור מעל לילות קשים
הוא עובר מעלי
.
אז איפה את כשהמציאות חוזרת
אז איפה את כשהדמיון נגמר
אז איפה את
.
על הכבישים הגשם מטפטף אני על 140
חושב מה להגיד לך ותופס את הפנים
זה אמיתי, כמעט בכל דקה חשבתי איפה את תהיי
.
כשמציאות חוזרת, כשהמציאות חוזרת...
הוא מלך!
כל כך בא לי לדבר איתו, אבל דברתי מספיק שטויות אתמול.
אלוהים... למה שתיתי! כמה שטויות דיברתי. אוי לי...
התמונה נלקחה מ- פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יש לי מה לומר...