עד שאני בבית , לזמן ארוך , איך אוכל לאכזב את עצמי ואת העולם הפרטי שלי אם לא אנסה לפחות לכתוב פוסט?

אז קדימה, אני מנסה.

למדתי הרבה במשך זמן הטירונות

הרבה על הצבא , הרבה על עצמי

למדתי שדיי קל לי ואני מסתדרת מאוד בקלות עם המסגרת הצבאית

אבל מצד שני אני יותר ויותר בטוחה שזאת לא המסגרת המתאימה לי

למדתי גם שאני לא אעזוב את המסגרת, כי למרות כמה שהיא לא מתאימה לי , היא יכולה מאוד לעזור לי, ועל זה אני לא אפרט יותר מדי.

למדתי שאני נהנית לירות בנשק

למדתי שאני מוצפת מבוכה וגם גאווה כשמאבטח קורא לי מאחור "תחזרי הביתה בשלום"

לא למדתי איך להיות עצמאית בדומה להרבה בנות שראיתי שהתקשו עם זה, כי תמיד הייתי עצמאית

ולכן היה לי יתרון

למדתי שהאחות של המ"כית שלי נרצחה לפני 5 שנים

למדתי שגם אני יכולה לגלות סימפטיה ורחמים כלפי אנשים אחרים , דבר שחשבתי שאני לא מסוגלת לו

אבל כנראה שם אני באמת רואה ומכירה אנשים אחרים , ורואה שהסיפור חיים שלהם גם לא ממש מזהיר

למדתי שאני עדיין לא יכולה לספר לצוות , למפקדת או לפסיכולוגית על מה שקרה לי

אבל הרגשתי שאני מאוד רוצה

למדתי איך לצחצח נעליים , איך לקפל בגדים, איך לחסוך מקום בקיטבג, איך לשטוף מקלחת, איך לעשות צמה סינית,

איך להסתדר בלי שתייה, איך להסתדר עם סיגריה ביום, להתלהב מהמחירים הזולים בשק"ם, לא להתלהב כשקיבלתי משכורת ראשונה,

איך לקשור נכון את הנעליים (נעליים גבוהות), איך למות מכאבים ולבוא לחובש ולקבל דקסמול,

איך לקבל הדרכה ומחמאה מהמ"פ שיכול להיות שרואה קצת מעבר לחומה הראשונה שלי,

איך לקום באמצע הלילה מחתולה שאנסה לי את הרגל, איך לקום באמצע הלילה בגלל שעבדנו עלינו שיש מחבל,

איך ללכת למקלחת ולהתקלח בכיף ובמים חמים ובאמצע לצעוק "שיט הנשק!" ולרוץ חזרה לאוהל עם מגבת כדי להביא אותו,

איך לחזור הביתה ולדבר רק על הצבא למרות שזה מעצבן את כולם, איך לחזור הביתה ולעשות הרבה סקס,

איך לחזור הביתה ולהגיד אני יוצאת היום! אבל בסוף להרדם עם האיפור והבגדים,

איך להרגיש שייכת.

התגעגעתי אלייך עולם פרטי שלי , התגעגעתי אליכם אלו שמדי פעם טורחים לעצור ולהציץ לתוכו,

ואני לא נוטשת לעולם.