בחורה נמוכה במעיל אדום שותה חצי ליטר בירה ואוכלת בוטנים בבית קפה לצד בחור גבוהה שאוכל עוגת גבינה ומסכים לשתות רק מיים.

הפעם הראשונה שפגשתי את נועם הייתה אחרי סדרה של דייטים גרועים עם בחורים גרועים, זוגיות מזעזעת בת חודשיים עם בחור כפיתי שניסה לנהל את אותי לפי גחמותיו ואקס מיטולוגי שסרב לצאת מראשי. כמו מתנה הוא נכנס לחיי בדיוק ביום הולדתי ה-20 ומאותו רגע התכתבנו במשך שבועיים עד שהחלטנו להיפגש.

קבענו ליד הקניון ומשם להמשיך לצעוד לבית הקפה השכונתי שלי . כהרגלי באתי באיחור והוא כהרגלו הבליג לי על כך וזימזם מנגינות כשהלכנו ברחוב. ברגעים הראשנים הוא היה נראה לי מוזר על גבול התמהוני: מה פתאום הוא מזמזם באמצע הרחוב? למה הוא בקושי מדבר ואיפה מסתתר בתוך הבחור המוזר הזה הפלרטטן שדיבר איתי במיילים ובצ'אט? ולעזאזל, מה הקטע של לשתות כל החיים רק מיים? אולי יש לו מחלה?

לאחר כמה שלוקים של בירה על קיבה ריקה דיברתי ללא הפסקה רק כדי למלא את השתיקות ושמתי לב שיש בצחוק שלו משהו סקסי. כל פעם שאמרתי משהו שטותי השפתיים שלו נמשכו לחיוך שאני כל כך אוהבת. חקרתי את תווי הפנים שלו, את העדינות והרוך שמעולם לא פגשתי בשום בחור קודם לכן. כל אחד דיבר על הסיבה שהוא לא בצבא, הוא סיפר לי על האהבה לנגינה ושהוא רוצה למצוא עבודה זמנית בכיוון של פסנתרים. אהבתי את זה שהוא לא ניסה לספר לי סיפורי גבורות על עצמו ולהתרברב כמו שכולם נוהגים לעשות בדייטים, אהבתי את זה שלא ניסה לקחת עלי בעלות. הוא פשוט היה הוא, נועם שלי, בגרסה בישנית יותר.

כשנפרדנו לשלום הוא אפילו לא נתן לי חיבוק. כל ההתכתבויות, הפגישה, השיחה הארוכה והציפיות הסתכמו ב"ביי" קצר ונפלטתי לבדי בחזרה אל הרחוב בלילה קריר של חודש פבואר.

"איך היה?" שאלה אותי ד',

-"זה לא ילך בנינו"

וכל השאר הסטוריה.

את השרביט אני מעבירה לסנון, Tatum, היילי מונרו וHeartache.

בנימת סיום, אספר על זה שאתמול אמנם לא בפעם הראשונה אבל באופן נדיר ביותר, הסתובבתי בשני קניונים שונים חמושה בכרטיס אשראי ורצון עז לחדש את המלתחה ולא מצאתי כלום חוץ מהטוניקה וגם היא באופן יחסי לישראל חורפית מידי לעכשיו, אלא אם מזג האוויר ימשיך להיות הפכפך ולא ברור, אבל אני מקווה שזה לא יקרה. רכשתי גם את תיק הקש של טופשופ, שפתון וצלליות. זו רביעית הצלליות השלישית שאני קונה בלוריאל מהקולקציה color rich. כניראה שקצת התאהבתי כי זה מה שבנות שטחיות וחומרניות כמוני עושות בחיים, מתאהבות בצלליות.

הזמנתי גם חולצה מאסוס בפעם הראשונה, אחרי מחקר קצר הסתבר לי שמדובר בחברה די ידועה בלונדון כך שהאיכות אמורה להיות טובה, המחיר זול וזה מצוין אבל אולי נשארה בין מעין מנטליות של אדם קדמון כי עד שהיא תגיע לישראל הקטנה בדואר ותהיה בידי משהו בי מסרב להאמין בקונצפט הזה.