שבוע אחרון.. מה נשאר לי כבר להגיד, אני חושבת שאת השינוי הכי גדול באישיות שלי , ובחיצוניות שלי עשיתי החופש, אני באמת חושבת שהתבגרתי.
פעם כל מה שהיה חשוב לי לפני שהייתי יוצאת מהבית זה לעשות מחליק לשים עיפרון שחור ולסדר את הפוני .. היום? אני מבינה שכל מה שאני צריכה זה קצת קונסילר , ולאסוף את השיער בקוקו ואני מסודרת.
פעם לא הייתי פתוחה לסוגי מוזיקה, כל היום הייתי שומעת רוק ופאנק, היום, בין היתר אני שומעת רוק ופאנק, מה עם אלטרנטיב? דאבסטאפ? קנטרי? פולק? ..
הייתי שופטת אנשים לפי אנשים. היום אני לא שופטת, אבל תמיד ישפטו אותי.
אני חושבת שהרבה אנשים בגיל שלי שופטים אנשים לפי מעטפת חיצונים, הם רואים רק את הדברים שעל פני השטח, הם לא מנסים והם לא רוצים להכנס לעומק העניין .. כי אם הם היו נכנסים הם היו מבינים, ואולי אפילו ישמצב מזדהים.
היום במקום לקלל כל דבר שזז, ולמצוא את החרא ולהתבכיין על כמה שקשה לי בחיים האלה, ושאני היחידה שנמצאת במצב המסריח הזה, לא משנה מה קורה אני אופטימית, בסופו של דבר הכל לטובה, אם זה לא טוב אז זה לא הסוף, ומסתכלת על חצי הכוס המלאה.
בתכלס אני יודעתש האופטימיות המטורפת שלי משפיעה על אנשים ומעודדת אותם, וזה עושה לי טוב.
התחלתי לאהוב את עצמי, לא נרקיסיזם אבל לאהוב כמו שכל אחד צריך לאהוב את עצמו, לא אכפת לי כבר מלייקים בתמונות אני לא צריכה שיראו לי אהבה, מראים לי אותה במציאות ולא דרך המחשב.
אני עדיין לא יכולה לסמוך על אף אחד, יש לי בעיה אני סומכת רק על עצמי.
למדתי לאהוב את הפגמים שבי, ולמדתי לאמץ אותם, למדתי לדאוג לשיער השרוף שלי ולעור היבש שלי, והם נראים הכי טוב היום !
למדתי לאהוב את מה שאני באמת אוהבת. ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
