אני צריכה להיכנס לאשפוז יום בקרוב, אז בשבוע האחרון אין לי משקל ונסיתי לעלות קילו וחצי לBMI 20 שזה המינימום התקין....ואז הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי : "מה נראה לך?! חתיכת פרה! טוב שאת לא צריכה לרדת עוד איזה 10 קילו, את עכשיו עוד מנסה לעלות?!"
שמנה הייתי, ושמנה אשאר. שמנה לנצח.
וזה שאני שומעת כל היום כמה אני רזה לא בדיוק עוזר.
זה מכניס לי מחשבות רעות לראש.
זה עלול עוד לגרום לי לחשוב בטעות, שאני רזה. פחחח
תכניסי את זה לעצמך טוב טוב לראש, את שמנה, את פרה, את דובה ואת צריכה לרדת.
ואז מה אם את רעבה? אז תרעבי קצת...אף אחד עוד לא מת מקצת רעב. או שכן....
אז תמותי. לפחות תמותי רזה.
ואין דבר כזה רק 200 קלוריות.
ואז מה אם אבא קנה בשבילך את כל הדברים (הדיאטטים) שאת אוהבת, ולא נעים לך שהוא יזרוק הכל.
אז תזרקי את, בלי שהוא ישים לב. לפחות ככה הוא יחשוב שאכלת.
מה קרה לך? חתיכת פרה. איפה הזמנים שיכולת לצום 5 ימים בקלות?!
למה אחרי 36 שעות את נשברת?
למה? אני אגיד לך למה, כי את שמנה!
אם את באמת אוהבת אותי אם באמת איכפת לך ממני אם את באמת רוצה להיות רזה, תוכיחי לי.
אל תאכלי. אין זמן, אין חוקים. רק לא לאכול. עד מתי? עד הסוף.
טוב גלשתי קצת מנושא העדכונים...
אז אשפוז יום בפתח, דיאטת כאסח גם כן, משקל נוכחי לא ידוע.
מסקנה: מחר לחזור, הביתה להישקל בשבת, להבין כמה את שמנה ולא לאכול.
simple as that.
אם בחדשות מוצ"ש אתם שומעים על ילדה שהתאבדה והשאירה מכתב שאומר " still not good enugh, never good enugh"
תדעו שזאת אני, כי עליתי על המשקל והוא הראה יותר מ56.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
