ללא כותרת

אנחנו לא צריכות שתדאגו לרחם שלנו, או שתנפיצו כל מני שטויות על הקנייה הנרחבת שלנו של אמצעי המניעה.

התפקיד שאנחנו עושות הוא כן חשוב, הוא תורם. אנחנו תורמות ביחד עם הלוחמים שלצידנו.
לאנשים חיצוניים אין שום זכות לשפוט את הגדודים המעורבים.
תבואו תראו תחוו את האווירה שבקרקל, אני מבטיחה לכם שכל הדעות השוויניסטיות שלכם ילכו לפח.

זה לא שהכל טוב ויפה אצלנו, אבל אנחנו לוחמות, לא התגייסנו סתם ל3 שנים. אנחנו לא סתם סוגרות 16 ימים בבסיס. אנחנו לא סתם עולות על וסט, לא סתם מסתובבות עם נשק.

מי אתם שתזלזלו ותחליטו מה מקומנו בצבא?
אני לא מתביישת להיות לוחמת בקרקל.
כי אני אוכלת הרבה חרא בשביל זה, ואני עדיין גאה להיות לוחמת.

בזמן החופשי שלי בין סיורים, מארבים, תורנויות, שמירות, מסעות, מדסים, תרפ"לים, ותרג"דים. אני מוצאת את עצמי השבוע קוראת סיפור על נערה בת 19 בימי הרנסנס באנגליה. אין לה הזכות להצביע, לעבוד או אפילו לבחור למי להתחתן. היא אפילו לא חושבת על הרעיון של צבא, שלא נדבר על לוחמה. ומצאתי את עצמי משווה בין מעמד הנשים היום לעבר, לשינוי המדהים שהחל בשנים מאז ועד היום.
היא מתחפשת לגבר על מנת לעבוד, נכנסת לכלא מספר פעמים על נסיעה באופניים וגם התחזות לגבר כדי להצביע למפלגה שהיא מאמינה בה.  לא האמינו באותה התקופה כי יש לנשים השכל המספיק כדי להבין פוליטיקה.
היום מאמינים שאין לנשים את האופי הנדרש והיכולת הגופנית להיות לוחמות. פעם לא יכלנו להגיב לזה, והיום היום אני אומרת :בולשיט. תדברו כמה שבא לכם, אבל עובדה שאני עברתי טירונות 07, בחמס ובראור. ואתם יודעים מה? לא רק אני, רק איתי בפלוגה עברו גם עוד 60 בנות. וזה רק הפלוגה של המחזור שלי מתוך שלושה מחזורים בשנה. במשך 17 שנה מאז הקמת הגדוד ב2000.
ושלא תעזו לזלזל במה שעברנו כדי להגיע למקום שבו אנחנו יכולות להגיד שאנחנו לוחמות.

אני זוכרת בערב לפני הצו הראשון, כשהדהדה לי המחשבה בראש להתגייס לקרבי. פחדתי כי לא הבנתי מה זה אומר ושמעתי המון המון המון רכילויות והנפצות למינהם על נשים לוחמות ועל קרקל בפרט. שמעתי הכל. אז שתקתי כששאלו אותי לאן אני רוצה להתגייס, אמרתי "אני לא יודעת".
ביום המא"ה, פחות משנה אחרי כבר התגבשה לי פחות או יותר ההחלטה להתגייס ללוחמה, ועדיין שתקתי. כששאלו אותי לאן אני חושבת להתגייס שתקתי, אבל רציתי לצרוח: "אני רוצה להיות לוחמת!!", אני רוצה להתגייס ללוחמה ולא סתם ללוחמה מבחינתי להכי קרבי שיכלתי, להתגייס לחי"ר. אבל לוחמה זה גברי, ועוד יותר חיל הרגלים. ומי שיסתכל עלי יצחק. אני כזו קטנה וצנומה. מי יאמין לי שאני יכולה להיות לוחמת?
החלטתי שאני רוצה להיות לוחמת, פשוט התביישתי לספר את זה.
בכותלי החדרים בבית, כשקיבלתי את המנילה כבר ידעתי מה אני מסמנת. לוחמה. בחרתי ב3 שנים.
הגעתי חצי שנה אחרי למיון לוחמות. כשאני מצפה לראות בנות גבריות כאלה, בוצות. מי אני לעומתן? איך אוכל להוכיח שאני מסוגלת להיות לוחמת?? איך אני מוכיחה לבוחנים כשאני לא מאמינה בעצמי. בגלל כל ההנפצות, השקרים הרכילויות.
נעמדתי בערך רבע שעה מול הדוכן הסברה של קרקל. כשהחלטתי בכלל להכנס כי גיליתי שאיתי עוד המון בנות קטנות וצנומות. פחות גבריות ממה שציפיתי. ובדוכן עמדו להן בנות עוד יותר נשיות ממה שציפיתי. עמדו להן נשים. אחרי רבע שעה של עמידה שם מול הדוכן, קראו לי לבוא למיונים. בגלל הפחד וההתביישות של נערה בת 17 לא הלכתי לאותו הדוכן באותו היום. אבל סימנתי קרקל בראש סדר העדיפויות בכל מקרה.

עוד שבועיים אני מציינת שנה בצבא. שנה בקרקל. שנה ללוחמה. כן אני צעירה, יש לי עוד שנה ושמונה חודשים.
מילדה בת 17 רזה וצנומה הפכתי לבחורה בת 20 עדיין רזה, עדיין נשית. אבל ממש לא פחות לוחמת. אני לוחמת בכל איבר בגוף שלי, בכל מחשבה ובכל פעולה שאני עושה. אני לוחמת בנשמה. ואני מאמינה באמת ובתמים שלא יכל להתאים לי שום מקום אחר בצבא חוץ מקרקל. אוי איך אני אוהבת סיורים, איך אני אוהבת מטווחים. וגם לפעמים מדסים בעיקר עם הכיתה שלי.

למה האמנתי לשקרים האלו בעבר אני לא יודעת. מה שאני כן יודעת, שיש הרבה שקרים, שהמון אנשים מחזיקים בדעות קדומות. וזה לא אמור להשפיע עלינו. בנות תמשיכו להתגייס להיות לוחמות ואל תתביישו . לא לפני הגיוס ולא לאחריו. מי שרוצה להתגייס להיות לוחמת בכל דבר בין אם זה גדודי החיר המעורבים, שיריון, הגנה אווירית, פלחץ או שיריון. אל תקשיבו למה שאחרים אומרים. תתגייסו להיות לוחמות! כי אתן יכולות. אני מאמינה בכן מרחוק.