אולי אם אני אגרד את כל הצבע והמסכות מעצמי אני אסתכל ואראה מה אני
כל התסכול הזה בא מהאנשים מסביב .
אולי באמת עדיף שאני אהיה רק עם עצמי עכשיו אתנתק מהכול .
הקטע המפחיד שאני יודעת שאני לא מסוגלת ,אני מפחדת לשקוע בדיכאון .
ואני פשוט לא יכולה זה מדכא אותי מדכא לראות את כולם מתקדמים ככה בעיקר אותו.
שכל יום ולא עובר יום בלי מחשבה עליו .בלי איזשהו תסכול שהוא לא איתי עכשיו .אבל הוא לא מראה כלום
ואולי הוא באמת עבר אתזה ורק אני תקועה כאן ,עמוק בתוך הבוץ של עצמי .
אין אפילו לאן להוציא אתזה למי לספר . לבכות לבד לתוך הכרית שהכל מתמוטטת לי .
קצת תמונות כי אני חייבת


