לאחרונה שמעתי יצירת מוזיקה שאהבתי. אני מביאה אותה כאן, בהתנצלות מראש לאוהבי מוזיקת הפופ- זה אולי לא כוס התה שלכם. אני ממליצה לכם לטעום פה ושם ממה שאני מביאה פה גם אם זה טיפה מאתגר- מי יודע אולי זה יפתח קצת את האוזניים.  

מה שאהבתי בה, זה שהיא הזכירה לי את המוזיקה של הלהקה הזו- קולקטיב פוסט רוק קנדי שיש לו כמה פרויקיי צד . 

(העברית לא מופיעה פה בטעות- היא חלק מהאלבום ארט של האלבום הזה, שמצטט את ירמיה. יש לי חשד סביר שחלק מחברי הקבוצה יהודים)

הנה אחד מהפרויקטי הצד המוצלחים יותר שלהם 

אבל אם תיכנסו לחנות מוזיקה ותחפשו דיסק של אנסמבל מיתר הישראלי, לא תמצאו אותו ליד הדיסקים של "גודספיד" ו"סילבר מאונט". האחד נמצא באגף המוזיקה הקלאסית (המודרנית), והשניים נמצא באגף מוזיקת הרוק (האלטרנטיבית). 

למה? בגלל שעולם המוזיקה עדיין מחולק להיררכיות מלאכותיות. מי שעושה מוזיקה עם גיטרות או תופים עושה רוק, מי שמשתמש בכלי מיתר עושה מוזיקה קלאסית, לא משנה שהתוצאה הסופית היא כמעט זהה, שמקורות של המוזיקה מגיע מאותו מקום (לנגני קולקטיב גודספיד יש הכשרה קלאסית ומלחינים קלאסיים מודרניים הוא בהחלט חלק מההשפעות שלהם).  

בשנים האחרונות הגבולות בין להקות רוק/ג'אז לאנסמבלי מוזיקה מודרנית אוונגרדית הולך ומיטשטש כל הזמן. ועדיין אנחנו מתעקשים לשמר את ההבחנה בין תרבות פופלרית לאלטיסטית.כאשר בפועל אין שום סיבה שקהל שנהנה מסוג אחד של מוזיקה לא ייחשף לשני או להפך. תקראו להכל מוזיקת המאה ה- 21/ סוף המילניום/ווטאבר ותסגרו עניין. אין צורך יותר בתוויות שמגבילות את סוג קהל היעד או שמסווגת איזה סוג מוזיקה  זו רק בגלל שימוש בסוג מסוים של כלי. 

והנה עוד כמה ממתקים שחורגים מכל תבניות הז'אנרים המוזקליים המוכרים.

ראשית כל מייק פאטון, הסולן המהמם של פ'יית נו מור ועוד מליון ואחד הרכבים. פאטון מנהל כבר שנים רומאן עם האוונגרד בחסות מורו ורבו ג'ון זורן. הנה שני דוגמאות למה שאפשר לעשות עם הקול שלו. 

שיר שבו הוא משתף פעולה עם הכנר איווינד קאנג. זהו אגב השיר האהוב עלי מכל היצירות שאני מביאה כאן.  

ולמתקדמים- חלק מהיצירה של המלחין האוונגרד לוצ'יאנו בריו יחד עם אנסמבל איקטוס הבלגי. 

המוזיקאי מת'יו שיפ מרחיב את גבולות הגיזרה של ההיפ הופ, ג'אז וקלאסי כל הזמן 

את הקטע הזה לדעתי יאהבו כל מי שאוהב אלקטרוניקה ולא רק חובבי הג'אז 

עוד מלחין שאני אוהבת במיוחד בזכות הפסקולים המהממים שלו של ספייק לי (כפי שציינתי בעבר) . הוציא לאחרונה אלבום חדש, אבל לא מצאתי ממנו קטעים ביוטיוב אז בנתיים זה מהאלבום שהוציא על קטרינה.

עוד מלחין סרטים די מצליח הוא יאן טיארסן, שהלחין סרטים כגון "אמלי" ו"להתראות לנין". הוא משתף פעולה פעמים רבות עם אמני רוק ואלקטרוניקה. הוא הלחין את סרטון האנימציה הזה 

ולסיום כמה פרויקטים אינסטרומנטליים אווירתיים שכולם לפחות רשמית נחשבים כהרכבי מוזיקת רוק נסיוני. 

שיר מושלם לסגור אותו את הסקירה הזו

זהו, מקווה ששיכנעתי אותכם שהמרחק בין מוזיקה קלאסית מודרנית למזיקה פופולרית במרכאות- כי בתכלס את אף אחד מהאמנים האלה לא ינגנו בגלגלץ, הם פשוט לא נחשבים מספיק להיחשב מוזיקאים קלאסיים-  הוא לא כזה רחוק, ושיש דברים ששוה לחפש.