לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Shady Shadow Show


להנות מהחיים ולהישאר שפוי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

א"ב


אין לי ברירה, אני חייך לגדול ולצמוח. לנשוך את השפתיים גם אם יירד דם.

הימים שאני עובר יכולים לדרדר אותי לתהומות, לתחתית. או להיות קרש הקפיצה לאני גדול יותר.

אני יודע שאני יכול לעשות את זה, אני יודע. יש לי כל מה שאני צריך.

רק החרדה.

אני לא שולט באירועים, אני רק מנווט אותם, כמו אסטרונאוט צף בחלל השחור,

אני צף באוקיינוס ומחזיק את הנחיריים מעל המים, כשמגיע גל אני עוצר את הנשימה.

 

 


 

 

מוזיקה עוזרת לי להינצל. ולצאת לרוץ, להזיע כמו חיה ביער. אנדורפינים או משהו.

ויום שבת, מאפס לי את המערכת טוטלית. אין לכם מושג מה יעשו לכם 24 שעות במדיטציה של כאן ועכשיו.

בלוג עוזר לי כי זה יותר אותנטי מפסיכולוג ויותר זול גם.

אני מחבר פירורים ביחד ובסוף יוצא משהו!

לפעמים זה פירורים של כסף, לפעמים זה פירורים של מוטיבציה, לפעמים זה ... אבל בסוף! יוצא משהו.

 

 


 

 

המצב לא כזה נורא כמו המחשבות שלי על המצב. המחשבות שלי על המצב זה הכי נורא,

כי חרדה מזינה את עצמה וזה כמו כדור שלג מתגלגל שמאיים למחוץ אותי, והפיתרון הוא אף פעם 

לא לרוץ מהר יותר, אלא לזוז הצידה. ולראות שאין כדור ואין שלג, זה רק אני מלחיץ את עצמי.

זה רק אני, מכוון את המיקרופון לדאגות  הכי חשוכות ושחורות שלי ומגביר את העוצמה פי מיליון.

 

 


 

 

אין לי אהבה בינתיים.

 

 


 

ויש לי סיכוי. יותר מאחד.

 

 

נכתב על ידי shady shadow , 10/1/2022 09:50   בקטגוריות פריקה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Tough Love


רציתי בכלל לכתוב משהו אחר. היום, ממש הרגע, מישהו גרם לי להבין את זה יותר לעומק:
הדיכאון הוא חבר. הוא חבר, הוא מנסה לעזור. הוא בא ומציף את הכל וזה לא כי הוא רוצה לקלקל - זה כי הוא רוצה לעזור.
זו הדרך שלו לבוא ולהגיד - יש כמה דברים שאתה יכול לשפר פה, שיידי, למה שלא תעשה משהו בנוגע לזה?
המצב.
המשפחה, הכושר, הרצונות, החלומות...
הרי, אם אין לך רצונות בכלל למה שתהיה מבואס?? אם אתה בחוסר רצון כלפי המציאות - אתה אמור להיות בסדר איתה,
כי זה אומר שכמו שזה - ככה זה טוב. כל הבאסה וכל הרצון להיות מישהו אחר משהו אחר, שדברים ייראו אחרת - זה בסך הכל הקול הקטן שבפנים אומר: "היי! תקשיב לי רגע! אל תתעלם ממני! זה יכול להיות יותר טוב!".
הבית יכול להיות יותר נקי, אתה יכול להיות יותר פעיל, אתה יכול להיות יותר מסודר, אתה יכול להיות יותר אוהב נאהב ואהוב, אתה יכול שיהיו לך יותר קשרים משמעותיים עם האנשים שתבחר להכניס אל חייך, אתה יכול להיות דגם יותר משופר של עצמך.
הבעיה היא כאשר כל הדברים האלה מצטברים, הם מתקיפים, ואז יש אזור במוח שאחראי על תגובת "ברח או הילחם". האזור הזה, כשהוא פועל, הוא מכבה חשיבה יצירתית ויכולת מילולית. כמו שאם תראו נמר באמצע היער אתם תתחילו לרוץ ולא תחשבו "איזו פרווה יפה יש לו וכמה זה מעורר השראה".
ואז - כל מה שדיכאון מנסה לעזור לכם לעשות - נראה כמו הר בלתי אפשרי לכיבוש כי המוח בוחר לברוח מזה, או לקפוא במקום, ואז מדשדשים בתוך שיט של עצבות. אבל באמת אפשר להסתכל על זה אחרת!!
איך לא חשבתי על זה עד עכשיו בעצמי?!!?
כל המחשבות המחורבנות האלה שאני קם איתן בוקר אחרי בוקר, ומבלה חצי שעה במיטה, כל הדמיונות, כל הבאסות האלה - זה הכל קריאה פנימית לשינוי - קריאה למי שיכול!!! מי שלא יכול אין לו קריאה כזו בכלל.
אני רוצה לעשות תרגיל. מעכשיו כשיהיו לי מחשבות מילוליות או תמונות ויזואליות של משהו שגורם לי להרגיש עצוב או מדוכדך - אני אענה לקול: "נכון מאוד, מה אתה מציע לעשות בנוגע לזה?". ואם אני גם אזכור שאני רק בן אדם ולא מכונה ולא אלוהים ולא קוסם, שהתקדמות אמיתית מושגת רק בצעדים בטוחים ולא בקפיצות גדולות, אז אני מאמין שהתשובה לשאלה הזאת תתחיל להגיע.
כל השנים האלה, בא לי לבכות כשאני חושב על זה. כל השנים האלה שהיו עצובות וקשות ומרירות - בעצם זה הכל היה לטובתי, זה פשוט הקטע של עצב - Tough Love. זה הפוטנציאל בא ואומר - יש עוד. יש עוד.

נכתב על ידי shady shadow , 13/12/2021 10:28   בקטגוריות אופטימי, פסימי, שחרור קיטור, פריקה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני האריה


אני מרגיש חסר אנרגיות

ורק רוצה לנקות את הראש מהתקופה הזאת.

אני מרגיש שהלחץ לא משתחרר ואני צריך ללמוד לחיות איתו בשבועיים הקרובים,

לקבל אותו ולא להתנגד לו.

הלוואי והייתי יודע מה גורם לי להיות בתחושה כזאת של כאוס.

אם באים לנתח באמת מה יש לי לעשות ובכמה זמן אפשר לעשות את זה,

אני בטוח שאפשר לגלות שזה עניין של כמה שעות מרוכזות של עבודה וזה מסתיים.

הבעיה שאני בתחושה של כאוס, ואני מרגיש שהלחץ מלחיץ, ואז אני דוחה את הכל ואז כלום לא קורה בזמן,

ואז אני עוד יותר נכנס מזה ללחץ ואז אני יותר דוחה את הכל וככל הכל נמרח,

ואז בסוף דברים נופלים לי על הראש והכל איכשהו מתבלגן ויוצא עקום, ואני מרגיש כישלון מזה.

 

דברים כמו לעבור דירה יכולים להוציא ממני את הילד הקטן והפגיע והמסכן והחלש שלא יודע מה לעשות.

פתאום אני מאבד בהירות.

כל מה שאני צריך באמת לעשות זה לפנות את היומן היום, להתרכז בדבר הזה.

יכולתי לבחור לעשות את זה בחודש שלא יורד בו גשם, למשל.

אבל זה לא קרה. דחיתי וחיכיתי.

למה, למה אני לא יכול פשוט להנות מהחיים שלי.

פשוט לקבל את המסע הכיפי הזה, עם הטעויות שבו, עם השגיאות, עם כל מה שלא מושלם או לפי הספר.

למה אני לא יכול להיות אחד מהאנשים האלה שהכל כזה קליל אצלם.

למה הכל חייב לעבור עליי כזה עמוק וקשה וגורלי ומהותי.

למה אני לא יכול להיות מהמטושטשים האלה שהכל אצלם פשוט סבבה.

הכל אצלי מודע מאוד, מחודד מאוד, המודעות שלי לעצמי ולאחרים יום אחד תשגע אותי (בשנית).

 

תפילות? האמת עוזר, 3 פעמים ביום לנתק הכל ולדבר אל המקור.

מדיטציות? גם דרך טובה להשקיט.

 

שיידי, אל תצפה מעצמך להשתנות ולהיות מישהו או משהו שלא בא לך בטבעי.

הפער בין הדמיון שלך לבין המציאות - זה הסטרס. כשאתה חושב שאתה צריך או אמור

בדיוק במחשבה הזאת אתה יוצר לעצמך לחץ על האונה הקדמית של המוח ובסוף אתה רק תרצה

לברוח מהלחץ הזה, אז בעצם כל הדחיינות שלך היא בגלל הלחץ שאתה יוצר ואז בורח ממנו.

פשוט תתייחס לכל דבר בזמן שלו

prioritise

ראשון ראשון שני שני אחרון אחרון

גם מחשב-על יעבוד באיטיות אם תפיל עליו יותר מדי חישובים בעת ובעונה אחת,

קח את החיים יום-יום ביומו, משימה משימה, מפרח לפרח.

תראה אנשים, תראה משפחה, זה לא יעזור להתסגר בחדר ולעבוד כל היום בתקווה שמשהו טוב

ייצא לך מהידיים, אתה צריך חיים. זה לא יעזור להיות סגור, זה גם לא עובד ממילא.

 

תראה אנשים תתלכלך, תתחכך.

 

 


 

אני רוצה להפסיק להזהות עם:

תחושת כאוס, לא מוצא את הידיים והרגליים שלי, דחיינות, אני צריך ואני אמור, מה חושבים או יחשבו עליי, אין לי זמן, אין לי חיים, אין לי חברים, אין לי אהבה, אין לי אנרגיות, אין לי סיבות, אין לי מוטיבציה, אין לי כישרון.

 

אני רוצה להזדהות יותר עם:

יש לי זמן, אני נושם, יש לי כל מה שאני זקוק לו, יש לי חברים, יש לי אהבה לעצמי ולעולם, יש לי מוטיבציה, אני לא ממהר, אני עושה את מה שנכון, אני מרוכז במשהו אחד בכל רגע נתון, ואני אתרכז בדבר הבא בתור כאשר יגיע הזמן שלו, אני לא מתרוצץ, אני הולך מדבר לדבר ופשוט עושה את הדברים בקלות נטולת מאמץ, יש לי את כל היכולות ואת כל הכוחות לחיות חיים מדהימים ומאושרים, וזה בסדר לא להיות בסדר לפעמים, זה מותר, גם לסופרמן יש יום עצוב וגם גיבורים צריכים חיזוק, אני גיבור: כל יום שאני בחיים אחרי התיכון (סיוט חיי בערך) וכל יום שאני מתפקד בו אחרי שאיבדתי אחיזה שם בהודו - זה מדליה ואות כבוד בשבילי, וככה נכון להתייחס לזה.

 

החיים היו לא פשוטים לי בהמון מובנים, וכל ניסיון לכווץ את זה או להקטין את זה - רק גורם יותר סטרס. שיידי, אתה תצליח לרפא את עצמך רק אם לא תכחיש את המקומות הפגועים שבך. כן, אתה בא מבית הרוס, כן - לא אמרו לך שאוהבים אותך, לא תמכו בך, כל הקירות שהיו אמורים לתמוך בך התפוררו והפכו לזיכרון - ונשארת חשוף ופגיע מול העולם. בגלל זה אתה מרגיש ככה כשאתה עובר דירה - צב בלי בית, כי זה מה שאתה. זו רק הדירה שמאפשרת את האשליה שאתה מוגן ולא חשוף, אבל אתה מוגן וחשוף.

 

ואתה אמיץ וחזק וגיבור - כי כמה שאתה חשוף - ככה אתה אמיץ, כי מי שחשוף ככה וממשיך ללכת ולעשות ולא נכנע - הוא גיבור והוא חזק, חוזק פנימי אמיתי.

 

עם זה אני רוצה להזדהות, עם החוזק הפנימי האמיתי שלי. וזה בסדר שלפעמים אתה שוכח אותו, אבל תחזור אליו, תזכיר לעצמך כל יום:

 

אני חזק

אני יכול

זה קל

זה אפשרי

הכל בשליטה

אני נמצא כאן ועכשיו

אין אריות ונמרים

אני האריה.

נכתב על ידי shady shadow , 9/12/2021 10:50   בקטגוריות פריקה, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני לא מצליח להפסיק לשנוא שירים.

כל מה שאני שומע בזמן האחרון נשמע לי כל כך גרוע, זול, צפוי, לא מושקע.

חוץ מכמה בודדים ובודדות.

הכל עיסה של צלילים ממוחזרים שחוזרים על עצמם.

המילים, המסר, הכוונה רגש - זה בכלל הלך לאיבוד איפשהו קצת אחרי סוף הניינטיז.

ואני לא מצליח להכיל את הפער הזה ביני ובין שאר העולם.

 


 

שונא ומקנא ומקנא ושונא ובעיקר יושב על התחת ולא עושה מספיק בכיוון הנכון.

 

 


 

זה לא עוזר לי לא, לא עוזר לי לא, לא עוזר לי לא.

נכתב על ידי shady shadow , 22/11/2021 11:09   בקטגוריות פריקה, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבק


 


27/10/2018 18:36



קוראים לי שיידי, אני בן 30, גר בתל אביב. אין לי חברה, אני גר עם שותף. אני אומן ואני לא עובד בעבודה. אני מקיים את עצמי ברמה סבירה. אני מוכר מאוד בקרב החברים שלי ואנשים מהמקצוע האומנותי שבחרתי בו, אבל מעבר לזה אני אנונימי.

אני חושב שאני טיפה מרגיש מאוכזב, כרגע לפחות. זה לא איפה שרציתי להיות בגיל 30. חשבתי שתהיה לי חברה, דירה, כלב, אוטו, אקווריום, סלון טלוויזיה גדולה. הערכה מקצועית, הכרה ארצית ואולי עולמית. במקום זה יש לי חיים די נורמליים, וזה כביכול מאכזב. איפה כל האנשים שהיו מוכנים להרוג בשביל חיים נורמליים...

אני אדם די שמח וחיובי, אופטימי ובעל אמונה וחזון. אבל כרגע אני קצת כמו גופה, לא יודע למה. זה התחיל אתמול בערב, פתאום התחילה הרגשה שהכל סוגר עליי, הכל סגור. אין יציבות והכל נוזלי. אין משמעות, הכל חולף. אני לא יודע איך קוראים לזה. התקף חרדה? התקף דיכאון? התקף דיכאון נראה לי מתאים.

פתאום יורד לי כל המצב רוח, לא בא לי לדבר עם אף אחד, בא לי רק להיות לבד ושאף אחד לא ידבר איתי. ומצד שני - אני מבואס מזה שאני לבד ואף אחד לא מדבר איתי. רוצה לצאת מהבית לחייך להריח טוב לצחוק בקול רם. ומצד שני אני ממש לא במצב רוח לבדיחות כרגע...

אני חושב שזה האכזבה. אני מעורר אצל עצמי אכזבה כשאני מתרכז בדברים שאין לי ושעוד לא השגתי, דברים שאיבדתי ודברים שאני חושב שלא אשיג יותר...

אהבה, כבוד, כסף, תהילה, רכוש, השראה, גוף, סקס, חברים, חברות. הכל מתערבב ואני מרגיש כמו כלב שמנסה לקפוץ לאיזה חתיכת פסטרמה ולא מגיע. בפעם ה-30 שאתה קופץ, משהו טיפה מתייאש בפנים. מתי אני אגיע? כמה זמן זה הולך לקחת לי? ולמה אני מאבד כוחות במקום להתחזק?

אי אפשר להתנות את האושר שלי בדברים עתידיים וחיצוניים. כי אז האושר שלי תמיד לא בשליטתי, ותמיד לא עכשיו. אני רוצה שהאושר שלי יהיה מותנה בפנימיות שלי ובהווה.









אושר.


אני רוצה לזכור אותך. אני רוצה לדעת שאני מספיק טוב בשביל הכל. אני רוצה לדעת שאני מעניק לי את החופש. שהעולם הוא מקום פתוח בשבילי. לדעת שזה מספיק שאני קיים, שאני בריא, שאני עושה כמיטב יכולתי גם אם לפעמים קשה. אני רוצה לאהוב את עצמי, ואת העולם.









יש לי גוף בריא.

יש לי מקצוע שבחרתי בו. יש לי מקצועות חלופיים שאוכל לפנות אליהם.

יש לי נשמה עמוקה גדושה בכל טוב.

יש לי חברים וחברות.

יש לי הרבה ידע על נפש האדם.

למדתי להיות משכנע, להיות נחוש, להיות מצחיק, לעורר מוטיבציה, לעורר ביטחון.

אני יכול לגעת בנפש של מי שמולי, אני עושה את זה בקלות, זה כמו לנשום.

אבל הנפש שלי, צריכה להתעורר מאיזה חלום. להתמתח, לפתוח חלון, לפתוח דלת ולצאת לאוויר העולם. להתאוורר. לנפנף את האבק.

 

נכתב על ידי shady shadow , 19/11/2021 10:29   בקטגוריות פריקה, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמו קצר חשמלי


אני מפוזר על 200 משימות בעת ובעונה אחת והראש שלי כבר מאבד יעילות. יש לי לעבור דירה ותוך כדי להעיף את כל החפצים שלי בערך לרחוב או לאיזה חדר מאובק בבית של אמא. אני מקנא בערך ב99 אחוז מהאנשים האחרים שאני רואה במקצוע שלי, כולל אלו שמקנאים בי. אני מרגיש פדלאה אחושרמוטה ושלא אימצתי שריר כבר איזה 10 שנים אולי לפחות.

 

אני מרגיש שמערכת היחסים הכי משמעותית וסוחפת שיש לי כרגע היא עם יד שמאל וגם זה - כבר לא מה שהיה פעם.

 

אני מעורער ממצבי הפיננסי שלא הולך ומשתפר. ואני מוטרד מזה שאני לא מוצא את אותה רוח שטות שהביא איתו גיל העשרה והעשרים המוקדמים. אני פשוט לא זורם כרגע ואני מרגיש כמו קצר חשמלי. האלקטרונים לא רצים בשבילי כרגע.

 

חזרתי קצת לשכטה פה ושם ואני מגלה, כל פעם מחדש, כמה שכטה לא עובדת טוב עם אור השמש. שכטות זה רק ללילה. 

 

אבל אני רוצה לזוז. אני רוצה לרקוד ולשיר. אני רוצה לשחק. אני רוצה לעשות משהו עם הכשרון שלי, עם הגוף שלי. להזיז משהו, להזיז מישהו.

 

אני מרגיש שהכל תקוע מיליון ואחד חלקיקים של החיים והעבודה תקועים לי בראש ומחפשים דרך מילוט ואין להם ברירה אלא לשבת בסבלנות בזמן שכל הקירות של הבית נמסים מרוב שחיקה.

 

אני רוצה התחלה חדשה ומרעננת, מוצלחת יותר. כמה כיף היה אם היה אפשר רק בלחיצת כפתור לדלג למקום אחר לשלב אחר בחיים, בלי לאבד שנתיים מהחיים בדרך לשם, בלי להתעייף בבנייה של חיים אחרים. פשוט בלחיצת כפתור להחליף חיים. כרגע אני פשוט מוצף ואני רוצה כל כך הרבה דברים בעת ובעונה אחת עד שאני פשוט כבר לא רוצה כלום.

 

אבל זה לא מייאוש, זה לא מתוך תסכול, זה פשוט בגלל שאני רוצה הכל כאן ועכשיו ואני לא יכול להתאפק אז אני כבר לא רוצה כלום, אבל באמת אני כן רוצה, מאוד רוצה. אני לא בדיכאון אני פשוט כל כך רוצה חיים אדירים שזה לפעמים too much to handle all at once

 

אבל זה אפשרי וזה יכול לקרות ופשוט צריך להתקדם עם זה יום ועוד יום ועוד יום.

 

עד אז, ממשיכים לטחון את החיים ולתת להם לטחון אותי בחזרה.

נכתב על ידי shady shadow , 11/11/2021 11:39   בקטגוריות פריקה, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי:  shady shadow

בן: 38



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , האופטימיים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לshady shadow אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על shady shadow ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)