החיים שלי מלאים בעליות וירידות, עמקים והרים ואני מרגיש יחסית יציב לתקופה, באופן מפתיע.
הצלחתי להסתדר על המגורים הזמניים שלי... אני חי בשושו. כל מה שיש לי על הראש זה להשיג את השכירות.
התרמיל עדיין איתי, מתרוקן מהמצעים בלילה ומתמלא מחדש בבוקר.
רק שאף אחד לא ייראה שאני גר פה, שלא ישאלו שאלות.
רק להיות שקוף פה.
מצחיק, אני בדרך כלל כל כך רוצה שהעולם ייראה אותי, ופה אני רוצה להיות שקוף.
אז אף אחד לא יודע, ואף אחד לא מרגיש, חוץ משניים שלושה שגיליתי להם את הסוד שאני גר פה.
אבא ואמא לא יודעים, רק זה חסר לי.
ואני עסוק בשגרה שלי ומנהל את כל חיי כרגיל ומקווה לטוב, מקווה להמשיך לשלם את החשבונות בזמן ולהצליח במה שאני מנסה לעשות...
אין לי מקום לאהבת אישה בחיי כרגע עד להודעה חדשה, לצערי. במצב הקיים אני גם מרגיש חשוף ופגיע כל כך, אני לא חושב שיש מקום בחיים שלי לעוד מישהי כרגע... ואני כל כך רוצה. אבל פשוט מרגיש תקוע, שזה לא יכול להסתדר כרגע ואם זה יסתדר זה יהיה בגדר נס.
ואני מאמין בנסים.
אז לך תדע, מה יביא לך מחר.
המציאות שלי היום היא הכי משונה שאי פעם היתה לי. אני גר פה בשושו, חי על ירקות, מדי פעם מדליק איזה כירה חשמלית כדי לארגן איזה סיר אורז נחמד, רוב הזמן חי על לחם טחינה טונה גבנ"צ.
משתדל לכתוב ולשיר ולהיות אפוטימי ושמח וחיובי. ואני באמת כזה רוב הזמן. רק אחת ל-30 יום אני נכנס ללחץ.. חח.. כשמגיע הזמן לשלם אני שניה בפניקה. ייקח קצת זמן עד שהכל יזוז חלק ויעבוד כמו שעון. זה ייקח זמן אבל זה יגיע.
אבל זה שלא הייתי פה איזה שבועיים או שלושה זה בסך הכל סימן שאני עסוק ועושה דברים ומתקדם איתם ויחסית לא מרגיש שאני מוכרח לרוץ לישראבלוג ולפרוק את כל הפחדים והקשיים והתסכולים שלי, אז כנראה שזה סימן חיובי.
אני עדיין מת מפחד מהאפשרות שכל זה ייכשל ולא יצליח לי ואני אמצא את עצמי חסר כול ועני ומסכן וחסר בית ומסריח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shady shadow