אין לי ברירה, אני חייך לגדול ולצמוח. לנשוך את השפתיים גם אם יירד דם.
הימים שאני עובר יכולים לדרדר אותי לתהומות, לתחתית. או להיות קרש הקפיצה לאני גדול יותר.
אני יודע שאני יכול לעשות את זה, אני יודע. יש לי כל מה שאני צריך.
רק החרדה.
אני לא שולט באירועים, אני רק מנווט אותם, כמו אסטרונאוט צף בחלל השחור,
אני צף באוקיינוס ומחזיק את הנחיריים מעל המים, כשמגיע גל אני עוצר את הנשימה.
מוזיקה עוזרת לי להינצל. ולצאת לרוץ, להזיע כמו חיה ביער. אנדורפינים או משהו.
ויום שבת, מאפס לי את המערכת טוטלית. אין לכם מושג מה יעשו לכם 24 שעות במדיטציה של כאן ועכשיו.
בלוג עוזר לי כי זה יותר אותנטי מפסיכולוג ויותר זול גם.
אני מחבר פירורים ביחד ובסוף יוצא משהו!
לפעמים זה פירורים של כסף, לפעמים זה פירורים של מוטיבציה, לפעמים זה ... אבל בסוף! יוצא משהו.
המצב לא כזה נורא כמו המחשבות שלי על המצב. המחשבות שלי על המצב זה הכי נורא,
כי חרדה מזינה את עצמה וזה כמו כדור שלג מתגלגל שמאיים למחוץ אותי, והפיתרון הוא אף פעם
לא לרוץ מהר יותר, אלא לזוז הצידה. ולראות שאין כדור ואין שלג, זה רק אני מלחיץ את עצמי.
זה רק אני, מכוון את המיקרופון לדאגות הכי חשוכות ושחורות שלי ומגביר את העוצמה פי מיליון.
אין לי אהבה בינתיים.
ויש לי סיכוי. יותר מאחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shady shadow