איזה כיף שיש כזה מקום שאפשר לשפוך בו את כל הפחדים והלבטים והשיט ולשמוע מה אנשים חושבים.
אשמח לשמוע את הדעה שלכם בנושא.
אז ככה,
אני כבר בן 33. אני מפוצץ באהבה לעצמי ולעולם. היו לי קשרים, היו לי אהבות. אני בטוח בעצמי. אני רוצה להתמסד. ואני מת מפחד.
זה לא הרצון לממש פנטזיות מיניות, זה לא הפחד מלהתחייב למישהי אחת. זה קטן עליי.
הבעיה היא כזאת: אני איבדתי אמון בצורת החיים החילונית, אני כבר לא שם. אני לא באמת יכול להתחיל עכשיו לצאת עם מישהי וסקס וזה ולשים בצד את מה שאני מאמין בו. תתפלאו - אבל סקס, נשיקות, מגע גופני - משבשים את יכולת השיפוט הבסיסית שלנו לגבי הפרטנר שלנו והאם הוא טוב לנו באמת או לא.
ומבחינתי, לאחר שנים של מחקר וניסיון - המתכון הבריא - זה כמו פעם כפרה. כמה דייטים, להבין אם זה זה או לא, וכעבור סדרה של מפגשים מקסימום חצי שנה - חתונה וקופצים למים נשמה.
אני לא דוס, לא דתי, לא חובש כיפה ואם תראו אותי ברחוב לא תזהו עליי לשניה שזה מה שאני מאמין בו.
איפה הפלונטר?
אני לא מרגיש אפילו בקצה הציפורן שלי - שאני נמצא 6-7 חודשים מחתונה. אם הייתי יותר מיוצב כלכלית - הייתי יותר בטוח בעצמי. זה באמת הנושא של כסף. לא על עצמי אני דואג, אני יכול להסתדר במעט. אבל אני לא הייתי רוצה להביא לעולם ילד עני או ילד שאין לו ביטחון כלכלי, או להיכנס לדרמות האלה בכלל ולהתחיל לחפש עבודות שמה הקשר שלי לעבוד בזה....
אני אמן, ואני אשאר אמן ואני לא הולך לנטוש את הדרך הזו.
הבעיה היא - אני לא הולך ונעשה צעיר. למרות שאני בהחלט משתבח עם השנים... כאשר מדברים על קהל יעד של מאמינים ושומרי מצוות וכו' - אני נחשב כבר מבוגר. זה לא הולך ונעשה פשוט יותר. ואתה מצופה ליותר רצינות ופחות free spirit ונזרום.
כן, אני יודע שיש שם בחוץ המון בנות שהן כמוני, החליטו לעשות איזה סוויץ' בחיים ואפילו בגילי, וזה לא משנה, והכל עוד פתוח בפניי והעולם גדול ומה עם קצת אמונה???
אבל משהו בי לא מרפה, וחושש מאוד מלהיכנס למשבר כלכלי שיאלץ אותי לוותר על החלומות שלי ולהשתקע בתוך איזה אפרוריות פרנסתית שכזו, שבה אני חי בשביל להתקיים ומתקיים בשביל לחיות.
מצד אחד אני מרגיש את השעון מתקתק, מצד שני כל מה שאני מאמין בו וכל מה שטיפחתי במשך כ-20 שנה.
מה אתם הייתם מציעים?
תודה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shady shadow