אני מרגיש חסר אנרגיות
ורק רוצה לנקות את הראש מהתקופה הזאת.
אני מרגיש שהלחץ לא משתחרר ואני צריך ללמוד לחיות איתו בשבועיים הקרובים,
לקבל אותו ולא להתנגד לו.
הלוואי והייתי יודע מה גורם לי להיות בתחושה כזאת של כאוס.
אם באים לנתח באמת מה יש לי לעשות ובכמה זמן אפשר לעשות את זה,
אני בטוח שאפשר לגלות שזה עניין של כמה שעות מרוכזות של עבודה וזה מסתיים.
הבעיה שאני בתחושה של כאוס, ואני מרגיש שהלחץ מלחיץ, ואז אני דוחה את הכל ואז כלום לא קורה בזמן,
ואז אני עוד יותר נכנס מזה ללחץ ואז אני יותר דוחה את הכל וככל הכל נמרח,
ואז בסוף דברים נופלים לי על הראש והכל איכשהו מתבלגן ויוצא עקום, ואני מרגיש כישלון מזה.
דברים כמו לעבור דירה יכולים להוציא ממני את הילד הקטן והפגיע והמסכן והחלש שלא יודע מה לעשות.
פתאום אני מאבד בהירות.
כל מה שאני צריך באמת לעשות זה לפנות את היומן היום, להתרכז בדבר הזה.
יכולתי לבחור לעשות את זה בחודש שלא יורד בו גשם, למשל.
אבל זה לא קרה. דחיתי וחיכיתי.
למה, למה אני לא יכול פשוט להנות מהחיים שלי.
פשוט לקבל את המסע הכיפי הזה, עם הטעויות שבו, עם השגיאות, עם כל מה שלא מושלם או לפי הספר.
למה אני לא יכול להיות אחד מהאנשים האלה שהכל כזה קליל אצלם.
למה הכל חייב לעבור עליי כזה עמוק וקשה וגורלי ומהותי.
למה אני לא יכול להיות מהמטושטשים האלה שהכל אצלם פשוט סבבה.
הכל אצלי מודע מאוד, מחודד מאוד, המודעות שלי לעצמי ולאחרים יום אחד תשגע אותי (בשנית).
תפילות? האמת עוזר, 3 פעמים ביום לנתק הכל ולדבר אל המקור.
מדיטציות? גם דרך טובה להשקיט.
שיידי, אל תצפה מעצמך להשתנות ולהיות מישהו או משהו שלא בא לך בטבעי.
הפער בין הדמיון שלך לבין המציאות - זה הסטרס. כשאתה חושב שאתה צריך או אמור
בדיוק במחשבה הזאת אתה יוצר לעצמך לחץ על האונה הקדמית של המוח ובסוף אתה רק תרצה
לברוח מהלחץ הזה, אז בעצם כל הדחיינות שלך היא בגלל הלחץ שאתה יוצר ואז בורח ממנו.
פשוט תתייחס לכל דבר בזמן שלו
prioritise
ראשון ראשון שני שני אחרון אחרון
גם מחשב-על יעבוד באיטיות אם תפיל עליו יותר מדי חישובים בעת ובעונה אחת,
קח את החיים יום-יום ביומו, משימה משימה, מפרח לפרח.
תראה אנשים, תראה משפחה, זה לא יעזור להתסגר בחדר ולעבוד כל היום בתקווה שמשהו טוב
ייצא לך מהידיים, אתה צריך חיים. זה לא יעזור להיות סגור, זה גם לא עובד ממילא.
תראה אנשים תתלכלך, תתחכך.
אני רוצה להפסיק להזהות עם:
תחושת כאוס, לא מוצא את הידיים והרגליים שלי, דחיינות, אני צריך ואני אמור, מה חושבים או יחשבו עליי, אין לי זמן, אין לי חיים, אין לי חברים, אין לי אהבה, אין לי אנרגיות, אין לי סיבות, אין לי מוטיבציה, אין לי כישרון.
אני רוצה להזדהות יותר עם:
יש לי זמן, אני נושם, יש לי כל מה שאני זקוק לו, יש לי חברים, יש לי אהבה לעצמי ולעולם, יש לי מוטיבציה, אני לא ממהר, אני עושה את מה שנכון, אני מרוכז במשהו אחד בכל רגע נתון, ואני אתרכז בדבר הבא בתור כאשר יגיע הזמן שלו, אני לא מתרוצץ, אני הולך מדבר לדבר ופשוט עושה את הדברים בקלות נטולת מאמץ, יש לי את כל היכולות ואת כל הכוחות לחיות חיים מדהימים ומאושרים, וזה בסדר לא להיות בסדר לפעמים, זה מותר, גם לסופרמן יש יום עצוב וגם גיבורים צריכים חיזוק, אני גיבור: כל יום שאני בחיים אחרי התיכון (סיוט חיי בערך) וכל יום שאני מתפקד בו אחרי שאיבדתי אחיזה שם בהודו - זה מדליה ואות כבוד בשבילי, וככה נכון להתייחס לזה.
החיים היו לא פשוטים לי בהמון מובנים, וכל ניסיון לכווץ את זה או להקטין את זה - רק גורם יותר סטרס. שיידי, אתה תצליח לרפא את עצמך רק אם לא תכחיש את המקומות הפגועים שבך. כן, אתה בא מבית הרוס, כן - לא אמרו לך שאוהבים אותך, לא תמכו בך, כל הקירות שהיו אמורים לתמוך בך התפוררו והפכו לזיכרון - ונשארת חשוף ופגיע מול העולם. בגלל זה אתה מרגיש ככה כשאתה עובר דירה - צב בלי בית, כי זה מה שאתה. זו רק הדירה שמאפשרת את האשליה שאתה מוגן ולא חשוף, אבל אתה מוגן וחשוף.
ואתה אמיץ וחזק וגיבור - כי כמה שאתה חשוף - ככה אתה אמיץ, כי מי שחשוף ככה וממשיך ללכת ולעשות ולא נכנע - הוא גיבור והוא חזק, חוזק פנימי אמיתי.
עם זה אני רוצה להזדהות, עם החוזק הפנימי האמיתי שלי. וזה בסדר שלפעמים אתה שוכח אותו, אבל תחזור אליו, תזכיר לעצמך כל יום:
אני חזק
אני יכול
זה קל
זה אפשרי
הכל בשליטה
אני נמצא כאן ועכשיו
אין אריות ונמרים
אני האריה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shady shadow