אני מפוזר על 200 משימות בעת ובעונה אחת והראש שלי כבר מאבד יעילות. יש לי לעבור דירה ותוך כדי להעיף את כל החפצים שלי בערך לרחוב או לאיזה חדר מאובק בבית של אמא. אני מקנא בערך ב99 אחוז מהאנשים האחרים שאני רואה במקצוע שלי, כולל אלו שמקנאים בי. אני מרגיש פדלאה אחושרמוטה ושלא אימצתי שריר כבר איזה 10 שנים אולי לפחות.
אני מרגיש שמערכת היחסים הכי משמעותית וסוחפת שיש לי כרגע היא עם יד שמאל וגם זה - כבר לא מה שהיה פעם.
אני מעורער ממצבי הפיננסי שלא הולך ומשתפר. ואני מוטרד מזה שאני לא מוצא את אותה רוח שטות שהביא איתו גיל העשרה והעשרים המוקדמים. אני פשוט לא זורם כרגע ואני מרגיש כמו קצר חשמלי. האלקטרונים לא רצים בשבילי כרגע.
חזרתי קצת לשכטה פה ושם ואני מגלה, כל פעם מחדש, כמה שכטה לא עובדת טוב עם אור השמש. שכטות זה רק ללילה.
אבל אני רוצה לזוז. אני רוצה לרקוד ולשיר. אני רוצה לשחק. אני רוצה לעשות משהו עם הכשרון שלי, עם הגוף שלי. להזיז משהו, להזיז מישהו.
אני מרגיש שהכל תקוע מיליון ואחד חלקיקים של החיים והעבודה תקועים לי בראש ומחפשים דרך מילוט ואין להם ברירה אלא לשבת בסבלנות בזמן שכל הקירות של הבית נמסים מרוב שחיקה.
אני רוצה התחלה חדשה ומרעננת, מוצלחת יותר. כמה כיף היה אם היה אפשר רק בלחיצת כפתור לדלג למקום אחר לשלב אחר בחיים, בלי לאבד שנתיים מהחיים בדרך לשם, בלי להתעייף בבנייה של חיים אחרים. פשוט בלחיצת כפתור להחליף חיים. כרגע אני פשוט מוצף ואני רוצה כל כך הרבה דברים בעת ובעונה אחת עד שאני פשוט כבר לא רוצה כלום.
אבל זה לא מייאוש, זה לא מתוך תסכול, זה פשוט בגלל שאני רוצה הכל כאן ועכשיו ואני לא יכול להתאפק אז אני כבר לא רוצה כלום, אבל באמת אני כן רוצה, מאוד רוצה. אני לא בדיכאון אני פשוט כל כך רוצה חיים אדירים שזה לפעמים too much to handle all at once
אבל זה אפשרי וזה יכול לקרות ופשוט צריך להתקדם עם זה יום ועוד יום ועוד יום.
עד אז, ממשיכים לטחון את החיים ולתת להם לטחון אותי בחזרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shady shadow