הלילה הדלקתי נרות וניגנתי מפוחית וגיטרה על מזרון מלא כריות

גרבתי גרביים שלא גרבתי מאז הפעם הקודמת שהלב נפתח לי ככה, בתמימות חמימה

עשן מילא את החדר והאוויר לא הפסיק לבוא למרות כל זה

הלב התכווץ לי כשניסיתי להרגיש מבלי להזכר

כל כך התאמצתי כשבכל פעם שהרגשתי התחושות מכל אחד מהם חברו להן לאחת וחגו מעלי

היו אפופות הן בעשן החדר אורם בהק כמו הבזקיי קרני שמש בשמיים מעוננים

שאפתי אותן ונשפתי אל החלל

במעגלים של כאב ושמחה ותשוקה לוהטת הכל התכסה לו אבק נוסטלגי

הפחד לא מיהר לבוא כל אותו הזמן, המציאות המתינה לה בסבלנות אל מחוץ לתודעה של אותן שעות ארוכות 

אני אלבש את הנעורים שלי הלילה, את הבדידות הפנימית, האובדנות והתשוקה לאהוב

אני לא אפחד להיות מי שהייתי בלילה הקר הזה כיאילו זה הלילה האחרון של מי שהייתי להתקיים

אמלא את החדר זכרונות מלילות בחדר ההוא, זה שכבר מזמן לבש את בדי תקופת הבניים שלו מלהפוך להיות חדר של אף אחת

אני אחזיר אותי לשם רק לרגע אחד

אנחנו נתאהב, אני והנעורים שלי.

הכל יצבע בדמדומים שכל כך אהבתי על הגג של ההורים בצפון אני אלבש את החצאיות הקרועות והחזיה המנומרת שאיבדה את הצבע שלה מהר מדי

עץ הלימון מחלון החדר ירשרש עם הרוח של הסופה הזו

עשן סיגריית נובלס ופלייליסט שנוצר לפני שעה יתנגנו בחדר

יד מלטפת תעבור באיטיות

בגדים יזרקו בנחת אצבע רועדת תעבור על השפתיים שלי

עיניים נעצמות ולב שפועם במהירות

אנחנו מטיילים בעולם רחוק שאין לאף אחד אחר במחשבות

המיטה תשבר

מילים פשוטות מלאות בעוצמה יקשטו את הקירות

ריח של חיים ידבק באוויר לעוד הרבה מאוד זמן

אחרי כמה שנים האוויר מתמעט, המציאות חוברת אל הפחד וכולם ביחד מתגנבים לי אל הלב

החדר מפסיק להריח חיים

והמציאות בחוץ ישנה שנת ישרים מהחיים

ועכשיו הן שבות, בניחוח חדש-ישן

הלוואי שאלה באמת הן, ואם אלו הן התחושות שאבדו לי אז בבקשה השארו לתמיד.

יש סיכוי שיום יבוא ואשבור את כל המוסכמות שלי ושל כולם בזה שאולי הוא קצת עושה לי משהו בלב

למרות שבכלל לא תכננתי וזה כל כך לא מתאים

ובכלל זה כמו מים ושמן, זה אסור ואסור בכלל לראות

אבל הוא ממכר, נעים והאינטלגנציה שלו- ואוו.

בחיים לא חשבתי שאכתוב את זה על גבר אבל הוא פשוט מעולה.

הוא מיוחד ולא טוב לי בכלל בשום מצב גם לא בעוד כמה שנים אחרי שהפצע יחלים הוא בכלל לא מותר לי

אסור להסתכל אסור להתקרב

כנראה שאני עדיין ילד שובב אם הסכמתי לוותר על כל כך הרבה דברים שהיום כבר לא חשובים לי כדי לטעום אותו לפחות פעם אחת

בנתיים כמו שהוא אמר לי הבוקר "תמתיני קצת אלכסיה, תני לזה מקום לצמוח אצלך ואני אגיע בקרוב"

רק תבוא כבר.

גם אם לא ארצה לראות אותך בבוקר שלמחרת.

אתה כל כך מיוחד שעל הזין שלי המוסכמות העיקר שאזכה להרגיש אותך פעם אחת ודי

בבוקר שלמחרת אני אזכר שיש לי מטרה כרגע ולב שעדיין שבור

אני מרשה לך לסייר לי בלב להביט אל כל עבר, אני לא חושבת שאני מסוגלת להעניק כוח השפעה לאדם נוסף גם אם אתה מי שאתה ואין ספק שיש לך הרבה תבלינים שיכולים להשאיר עקבות בכל מקום שם

אבל אני בטוחה שבבוקר שלמחרת אני אסתכל עלייך ואתה תרצה עוד ואני אסגור את הדלת כי אני חשובה יותר עכשיו ואתה לא טוב לי יותר מלילה אחד

ולמרות כל זה, בוא.

בוא ותתבלגן איתי פעם אחת.

בוא ואהפוך אותך למטורף לכמה שעות בלילה קר בעיר הכי יפה 

בוא ואהפוך את עורך איתי יחד.

אני אקרע ממך את הבגדים עד שאוציא ממך כל טיפת רגש שהחבאת מאחורי שנים של חומות ודיכוי

בבוקר נאסוף את השברים אתה בזמנך ואני בזמני

ובעוד כמה שנים אתה תהיה החוויה הכי טובה שהייתה לי.

אתה פרי יפה עסיסי ואסור ובעיקר לא שלי

רק שיבוא כבר משהו אחר שיפרק וירגש מספיק טוב כדי לשים זין על כל השגרה הזאת שמתחילה לאכול את עצמה מרוב שהיא בנויה בתבניות

אמאלה

רק

שלא

אשכב

עם

הבוס

שיט

אתמול בדרך הביתה התקשרתי אליו, כבר כמעט עלתה השמש בגוש דן ואני הייתי עסוקה בלמצוא את הדרך הביתה.

אז התקשרתי אליו כי הוא תמיד היה הבית.

הרגשתי שאני עושה את זה מתוך הרגל מגונה שמזמן הפסיק להיות הרגל מגונה אהוב

כששמעתי את הקול שלו תחושת עקצוץ קלה עלתה מכף הרגל 

בכל מילה שעברה הרגשתי כיצד היא מטפסת לי על הצוואר עוקצת בביסים קטנים ולא נעימים את השלווה שבי

אז המשכתי, ניסיתי בכוח לחלץ אמפתיה כלפי מי שאני הכי הכי אהבתי.

כשהגעתי לדירה נינוחה, חשבתי שזהו עכשיו כל מה שנשאר זה להגיע לשם, לנקודה של שנינו בה כבר אין צורך במילים 

אני אשכב על המזרון עירומה והנשימות שלו אל מעבר לקו יעזרו לי להירדם ממש כמו פעם כשהיה בצבא ואני במיטה של שנינו מתגעגעת ולא מצליחה להירדם

הורדתי חולצה והנחתי אותו על המדף מאזינה לסיפורי החיים החדשים שלו, עם רגל אחת באוויר מנסה לחלוץ את הגרביון שנקרע מהלילה הזה הוא מתחיל לספר על ההיא מהצבא וכמה היה לו חבל אז שאי אפשר היה, עכשיו מותר ובכלל היא ממש יפה ואני כבר לא.. אני כבר לא הכי יפה.

כאב לי קצת כי זה נורא מעצבן שאת יודעת כמה את הכי יפה.

וזה לא משנה כמה שזה לא משנה אבל אולי זה היה משנה לאותו הרגע שהיה מקום לשינוי לחלחל ולהרגיש ואולי אפילו מעט להכאיב, אני והילד הזה זה נגמר.

פתאום המחשבות מתחילות לחלחל ופתאום אני גדולה ומוארת

ולא צריך לפחד להגיד.. שאולי מגיע לי טוב יותר

אז סיימתי עם לינק לדילן בווצאפ, הדלקתי ג'וינט והלכתי לישון.

הבוקר שלי היה הטוב ביותר מכל הבקרים

והיום הזה.. היום הזה צריך רק קפסולת זמן לעוד כמה שנים כדי שאזכור.. שאני הכי הכי יפה.

ניתקתי אותו ממני, השאריות שלו היו בכל מקום לאחרונה וזה היה שילוב כל כך לא טוב עם כל מה שקורה איתי.

היום קרה לי נס.. מהניסים האלה שקורים לי בכל תקופת הרפתקאות.

הפעם זה הרגיש כל כך מחבק שלרגע הפסקתי לפחד מהעולם ומעצמי

תקופה טובה בפתח והמון הצלחות ואני עדיין נאבקת כדי לשרוד את הימים של המבול הזה

אני מפחדת שהדברים לא יסתדרו כאשר בעצם הם תמיד נועדו להסתדר

וויתרתי על להתערבל עם העיר בחודש האחרון 

הרגיש לי שכשנפתחות לי הרגליים אני לא יכולה לזייף, ואולי עוד לא מצאתי את האנשים הנכונים לא לזייף איתם.

טוב לי עם הרעיון שאני לומדת להכיר את עצמי ולהנות ממי שאני מבלי לחלוק אותי לאחר

למרות שכבר חשבתי שמצאתי את מי שבדיוק מסתדר לי בתבנית.. הבנתי שהלב שלי חלש וצריך עוד קצת אוויר

עוד כמה חודשים אני אסתכל על כל החיים שלי ואצחק על הכל, על כל רגע שנאבקתי לסגור את החודש

ועל כל דקה שבה הגלגל התהפך לרעתי וראיתי את זה קורה.

בכל פעם כשעמדתי בצומת ונשענתי על אדם אחר במקום עלי, בכל פעם שהייתי לבד כל כך לבד שכבר לא היה לי למי לספר עד כמה אני לבד

על הרגעים האלה שכל הצרות הונחו לי על מגש של כסף ולא יכולתי כבר לראות את העתיד

על החוויות שחוויתי איתו, עם הבחור שחשבתי שאתחתן ואביא לו ילדים

זה שאהבתי ועכשיו אני חכמה מדי בשביל להמשיך לאהוב 

זה ששבר לי את הלב

את כל החוויות שחוויתי אותו ואת כל החיים שקדמו לי עד אותו הרגע בעוד כמה חודשים, אני אקבור מאחורי כל ההגנות שבעולם הזה.

אני אקום בעוד כמה חודשים מכל המצב הזה, כשאני יכולה רק לכבוש את העולם ולהיות אני החדשה.

אני לא אחזור לארץ בעוד כמה חודשים ואולי גם אפסיק לכתוב כאן לתמיד כי לא אוכל להמשיך את הסיפור שלי. כי הוא נגמר ויתחיל אחד חדש

אני רוצה לשכוח את הכל, אני רוצה לשכוח את תל אביב, ירושלים, באר שבע, עוספיה, בנימינה, חיפה וכל מקום אחר שאי פעם גרתי בו.

אני רוצה לשכוח את מי שנולדתי להיות ולחיות את מי שאני אחליט שאהיה.

בעוד כמה חודשים הכל ישטף.

כל הכאב ישאר מאחור

פתאום הבנתי שאף פעם לא היית החבר הכי טוב שלי

שתמיד ראית אותי פחות

הסתקרנת מהרעיון שנוכל להיות פשוט משפחה

אבל בעצם לא הצלחת להיות נקי 

כל התוספות שקישטת את עצמך בהן לא באמת הושארו מאחור

התאהבתי בדמותך הזכה 

באור של הנשמה הגדולה שלך שרק חיכתה לבקוע מתוך קליפות הזיוף

כל כך כאב לי שלא הצלחת להשתחרר מהאבסורד איתי

ראיתי כמה ניסית, הרגשתי כמה היית שם באמת

אולי זה לא מאוחר מדי אולי יום אחד שנינו נפסיק לפחד באמת ולא נצטרך כותרות