הבית מתפוצץ באנרגיות מקולקלות, אני לא יכולה לסבול את הרעש של הילדים אני בורחת לחדר וחוזרת הלוך ושוב כבר 10 פעמים בשעה האחרונה.
"די!" צעקתי על אחותי שתשקיט אותם כבר.
נכנסתי להתקלח, שלחתי לו הודעה שיהיה כאן בעשר וחצי.
יש לי שעה וחצי להחזיר לעצמי את היכולת להיות אישה שוב אחרי ליל אמש.
אני מתמרחת בקרם שהוא הכי אהב ומתבשמת בבשם החדש שלי.
מכנסי ג'ינס עקבים שחורים וג'קט עור שחור, איפור קל ואודם אדום- "אני יוצאת ביי כולם" אני לא מספיקה לשמוע את ה"לאן? לקחת מפתח? עם מי?"
ואני מזנקת לרכב שלו שמחכה לי כבר רבע שעה בחוץ.
הוא לא מספיק להתתלונן על זה שעיכבתי אותו ואני מדביקה לו חיבוק, הוא כבר מזהה לבד "חשבת עלי במקלחת נכון?"
"לאן הולכים?"
"לא יודע, אלי ואז נצא"
אני מחברת את המוזיקה שלי לרכב שלו ומעבירה קצת דברים שנתקעו לי בראש כדי לשחרר.
"תעצור בצד"
בלי לשאול הוא עוצר כיאילו יודע שאני מלאה בגושי עצב בגרון ואני לא אהנה הערב אם הוא לא יכניס את היד הארוכה שלו לתוכי ויוציא אותם בכוח.
הוא מחבק אותי ואני מתחילה להחנק, דמעה ראשונה משתחררת לו על הכתף, ועוד אחת.
"מה יש?"
"אני עמוסה רגשית אני כבר מסיימת ויהיה לנו טוב"
הוא מצמיד את השפתיים שלו אלי ואומר לי "התגעגעתי אלייך"
גם אני התגעגעתי אליו, התגעגעתי לחום שלו להיות לצידו ולישון איתו.
אף אחד לא גרם לי להרגיש כל כך בנוח כמו שהוא יודע .
הרגשתי בת 16 שוב, התגעגעתי אלינו למי שהיינו אז כשהיינו ילדים, הוא היה אבוד בן 19 ואני הייתי בת 16 משוגעת.
אנחנו ממשיכים לנסוע, הוא אוחז לי את היד כל הדרך ואני רק רוצה שהוא יגיד לי שאני הכי יפה הערב.
אבל הוא אף פעם לא אומר דברים כאלה.
אנחנו נכנסים לחדר שלו שנשאר אותו הדבר ריח של גראס בכל מקום וריהוט מדויק שיושב בדיוק איפה שצריך אפילו התוכי נראה כיאילו תכנתו אותו לחדר.
אני מנסה להישאר בfriends zone ואני מדברת איתו על דברים אחרים.
הוא משאיר אותי לבד עם 4 הקירות האלה של החדר הזה שלפני 5 שנים יצרנו שם את אלוהים, קרענו את המיטה, אני כמעט דיממתי על כל הרצפה הזאת מרוב טירוף.
הוא חוזר ומגיש לי כוס מים,אני מנסה להתעלם מכל מה שדמיינתי עכשיו בראש.
בהסת מבט הוא מחטיף לי נשיקה, ועוד אחת ועוד אחת.
אני נופלת על המיטה שלו ומרימה לבד את החולצה.
אני מורידה את החזיה ומביטה בו מסתכל עלי.
שוב אותו מגע מוכר, היד שלו עוברת עלי בדיוק כמו שעברה פעם, הפנים שלו כשטוב לו נשארו אותו הדבר.
הרגשתי בבית.
הוא הוריד לי את המכנסיים, שכבתי שם עירומה כולי כשהוא רק מסתכל.
אני מרגישה אותו בכל מקום עכשיו וטוב לי.
אני לא גומרת, קשה לגרום לי לגמור בטח לא עכשיו.
אנחנו שוכבים במיטה מחובקים, נפלט לו שהוא אוהב אותי.
שתיקה ארוכה מתרחשת בחדר, שתיקה שאני רק רוצה שתשאר.
אני רוצה להרוג אותו עכשיו! אני מתחילה לזרוק עליו כריות ולבכות.
הוא צועק עלי "אני אוהב אותך מטומטמת תפסיקי"
מוכת הלם ממה שעשיתי עכשיו וממה שהוא אמר אני נשכבת אחורה ומחכה שהכל יגמר.
הוא נכנס מתחת לשמיכה ומנסה לעורר אותי שוב, אני זורמת אין לי מה להפסיד.
דלת הכניסה לעולם השלישי שלי נפתחת לאט לאט עם חריקת צירים ואני מאושרת.
אני מרגישה כל מגע שלו כמו כדור אש שמתגלגל על העור שלי.
התחלתי לשנוא אותו שוב, נזכרתי בכאב שישב לי שם מהלילה ההוא כשהוא החזיר אותי הביתה ואמר לי "זה נגמר"
לא הייתי רגילה להיות גלגל זרוק, גלגל שלישי.
שנאתי אותו שהוא חזר אליה שנאתי אותו שהוא חשב שזה בסדר לפצוע אותי ככה.
אז לא דיברנו.
התלבשנו מהר הורדנו כמה ראשים וג'וינט ויצאנו נוסעים במהירות מטורפת עם פלייליסט מיוחד בשביל לגרום לי להקיא את כל מה שיושב לי בבטן עליו.
הוא לוקח אותי הכי רחוק מכאן שלא יהיה סיכוי שהוא ידפוק את העולם האמיתי שלי לרגע.
אנחנו עוברים בר בר, ואני לא מוכנה לצאת "זה לא אני"
אני לא יושבת בכל מקום, אני הבלונדינית המתנשאת שלא מסוגלת להכנס לבר רגיל .
אנחנו נכנסים לבר הזוי עם כריות על הרצפה ושטיחים ממרוקו, הוא מזמין לי לשתות ומחבק אותי אליו חזק.
הוא לוחש לי באוזן "אני לא אסלח לעצמי לעולם על היום שעזבתי אותך"
"אני יודע שאיבדתי אותך ביום הזה ואת לא סולחת אני עדיין אוהב אותך כל כך"
אני רוצה לשכב איתו שוב כאן ועכשיו על הספה הזאת לעיניי כולם. אבל אי אפשר.
אני שותקת ומחייכת חיוך קטן של הסכמה.
אני כבר שיכורה ומסטולה הוא מעמיס אותי לאוטו אחרי שחיבק ונישק אותי במשך שעתיים לעיני כל.
"למה לא נלחמת?"
"חיפשתי מישהו שיציל אותי, גם אם לא היית חוזר אליה לא היית מציל אותי"
"להציל ממה?"
"ממי שהייתי! כיאילו שאתה לא זוכר עד כמה אבודה הייתי"
"ועכשיו את לא?"
"אני עכשיו בתוך הבניין שלי, יש לי הכל כמעט"
"את לא מאושרת"
"אני הכי קרובה שהייתי אי פעם"
"את גם לא תהיי"
"אני פחדנית אל תאשים אותי, אין לך זכות"
"תגידי את זה כבר!"
הוא כמעט עושה תאונה ואני צורחת.
"לא"
"איך שתרצי"
הוא מפעיל פלייליסט עתיק של שנינו שמזכיר סיטואציות מסובכות מכל התקופה ההיא, הוא נוסע כמו מטורף ואני מסטולה אני מרגישה שאני עפה בתוך הרכב.
הוא אוסף את אח שלו והוא כמובן מביט בי מופתע.
"חזרתם סוף סוף?"
הוא כמעט משיב לו "כן" ואני עוצרת ב"לא"
הוא מוריד אותי בבית, מוציא אותי מהרכב במשיכת יד אלימה.
מדביק לי נשיקת לילה טוב וחוזר לרכב.
היה לי כיף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
