אני כועסת שכל הדברים קורים לי

אין ספור של פוטנציאל שלא מתממש

מתממש אחרי מאבק עיקש בכל מה שמעכב אותי

בקבלה והכלה של רבדים מיותרים

ים אנרגיה לצלול לתוכה אפס אחוזי סיכוי גבוהה

אז בסוף זה נגמר בפייסל ובנקסט הקטן הזה שאני מעבירה כשכבר נמאס לי לעבוד

בחורה עמוקה זה רדוד מישהי שאפשר להעביר איתה חיים זו כבר לא אני

יש לי סרטים על קללות ומילים מתחכמות

מערכת יחסים מעורערת עם שפות ומילים

מה החיבור האנושי עשה לי או מה אני עוללתי לעצמי

עשו אותי אילמת, חירשת לפיזיקה החברתית שלכם

לא לרחם על עצמי כמו מנטרה חוזרת

נסיעות ליליות זה רק אני והחרדות

כמה כבר אפשר לאכול את עצמי מחדש

מירוץ שלא נגמר להשתפר כבר. לנצח את עצמי

אני לא רוצה לבחור אני לא רוצה להתמקד

איפה הוא לעזאזל, האישיות המזדיינת שתכיל את כל מה שיש לי להביא לעולם

למה אני צריכה לפזר חלקים ממני במקומות שלא רוצים להשאר?

כמה כבר אפשר לסיים לבד את הערב עם עצמך והביניים, כל מה שהשארת שיקיף אותך רק "לבנתיים"

אני כועסת שהכל קורה לי

ואני לא צריכה פסיכואנליזה זו רק תקופת ביניים 

שהאדמה תרעד כבר ומשהו יזיז את הזמן קדימה