בכל פעם כשהם נפגשים הוא מספר לה כמה טוב קורה לו בחיים

בדקדקנות רוסית חוצפנית הוא מסדר את כל החלקים, מכין את המשטח

זה פזאל מנוטרל, שק של זכרונות מפרי יצירתו של האלטר אגו הישן

הוא גרסאת קיץ 2017 מוכן ומזומן לכל תרחיש בדו שיח המביך

הוא יודע מה עומד מאחורי כל מפגש גם אם דבק במחשבת סרק שהובילה אותו לתובנה מסבכת למדי

הוא מרגיש איך הגברת מתבלבלת

היא איננה בטוחה, היא אינה קיימת בדו שיח

ולו מותר להתפזר, לנהוג בהרפתקנות עם שותפה מסוחררת ומנהיג מכווץ

הוא מציג לה אסטרגיות לחימה, מקומות תוססים שצבעו את החלקים

הוא מבקש ממנה לברור, לתייג, להשחיז את גלגלי הרגש שלה ולפעול עבורו עוד פעם אחת נוספת,

הניעמי את פצעיו המחלימים,

ענגי גברת מבולבלת את הרגע הזמני, זה שישכח מיד לאחר טריקת הדלת

ספרי כיצד המסעות שלך הובילו הצלחותייך, כמה טובים היו החיים כלפייך

הוא יזקוף "חומר טוב גילגלתי במהלך השנים, עשוי מרדנות צורת ישבן גרנדיוזי לא מסופק"

מביטים בעיניים ופוגשים בכנות הלב, הגוף מתכווץ

מיד אחריו חיוך שעדיין מרגיש

יטיח בפניה כמה הכאיבה לו כמה הייתה עוצמתית

ממתין להתכווצות מבטה, להתקפלות הארעית בכדי לסיים את החליבה התקופתית

הדלת תטרק בחיוך מזויף לשמור על הסדר הטוב

יעברו ימים ללב, הרי הם עדיין מסונכרנים כשמדובר ברגשות

הוא בדיוק יזכר שלא הספיק לחבר איזו פינה שבדיוק עכשיו מיצה

וישאל,

"היי, מה שלומך?

מה קורה עם המזל? את עדיין מצטיינת?

אולי תוכלי להיות שם בכיאילו רק לעוד פעם נוספת, כדי שאזכר מדוע אמרת לי ללכת"

ואני יודעת שלא מדובר במדוע "אמרת לי ללכת" 

אני יודעת שאתה ממתין בכל פעם, שאגיד לך לקראת סיום "אני עדיין אוהבת אותך" ואתה תשיב לחיוב, וכשתחבק אותי ממש ליד הדלת 

הלבבות שלנו יקפצו לתחתונים והשפתיים יתכווצו שחלילה לא יפגשו

ומיד לאחר שאטרוק את הדלת,

כל הסיבות כמו רכבת הרים של זכרונות ופצעים פתוחים ירחפו בין מחשבותיי

וכל המפגש הזה יסומן כחרטה, כמשהו שאני החדשה כבר לא עושה

מדוע עלי להמשיך לאהוב אותך? האם נגזר עלי לאהוב מכבוד השנים? החוויות, הרגעים, אבני הדרך בהם השתלבת?

במה זה מועיל לי? האם רק ביום שאצליח לסכם, לקפל אותך ביד סימטרית מדויקת לתוך ארגז של זכרונות, שאריות ממי שהייתי

רק אז, אצליח להודות שאינני אוהבת אותך יותר.

אני לא מוכנה להודות, שאינני מרגישה כיצד אכבוש את העולם ואפזר מתנות ושמחת הנצחון עמך, מי שלא תהיה היום

לפעמים אני מתעקשת בעצמי, מדמיינת שאני במציאות החדשה שלי ואתה בסך הכל התגנבת כדי לשאוב קצת ממני

מסרבת להודות שבתוכי צומחת בעיה, תחושות מעורבות כלפי אדם מיותר

לא חלק מהנוף המתורגל , דמות בנאלית עם רכיבים של משמעות נידחת, כזו שאני כבר אינני מטפחת

לא רוצה לפגוש בקיר בין הלב לתרגיל, הרי זה משחק ילדים עלינו לבדוק איפה נשארו "חיים"

איפה מותר כאן לעבד את האדמה, משחקים בחפיפה מאוחרת "הנה ילדים שלב ב' הגיע"

יש לכלוך שצריך לנקות, בועות של רגש, כפתורי הפעלה את כולם יש למצות

מהר בסקירה פשוטה התנהלות מחשבתית מביכה

דפוסי הגנה בינונניים לאני החדשה

השאלה אם אני עדיין אוהבת אותך לא רלוונטית, השאלה היא מדוע הסכמתי לאהוב אותך?

וכשהתשובה איננה מספקת היום, יתרת החוב היא נתונים זמניים.

סוגרת שנה רווקה מזה חמש שנים