אני לא יכולה להרשות לעצמי להתחבר לאנשים

לצלול רגשית עם מישהו נוסף, להתערבל עד שהלב כבר מתפוצץ

לכאוב פיזית לשנוא חיצונית

להקיא את המציאות

להבין איפה טעיתי לחזור שוב לנקודת ההתחלה

לאסוף את השברים ולנסות שוב

ולמי כבר יש כוח?

למי יש כוח להסביר למה אני רוצה להרים ידיים

להשאיר את כל הבלבול הפחדים והשריטות פזורים כמו בזירת רצח בבית שלי

במי שאני

אין לי כוח לנקות, אין לי רצון לאפס את המערכת שוב כדי שאני אאמין בעצמי כמו שהאמנתי קודם

הייתי צריכה למות במשבר הראשון כדי לא לחוות את המשבר ה30009 בכזה ייאוש

פאק אני שונאת את עצמי היום ואני מצטערת בשביל כל מי שאני חשובה לו שהוא צריך לאכול גם את החלק הזה שבי בכל פעם כשקשה לי.

אני מצטערת שאני כזאת לוזרית לפעמים